פרק ו

שאלה: האם מותר לחייל שנעליו התכסו בוץ, להזרים עליהם מים מצינור לחץ, או להיכנס לשלולית מים בכדי לשוטפם? ומה דין הדחת 'חליפות סערה' שהתכסו בוץ בשבת בזמן שכיבה במארב, והלוחמים מעונינים לנקותם בהקדם בכדי שהבוץ שעליהם לא יתייבש ויתקשה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אחד הבגד ואחד השק ואחד העור (שניתז עליהם דם חטאת) טעונים כיבוס" – "למימרא דעור בר כיבוס הוא, ורמינהו: היתה עליו (על הכר) לשלשת - מקנחה (בשבת) בסמרטוט (יבש), היתה של עור - נותן עליה מים עד שתכלה כו' (לפי שאין הלכלוך חודר לתוך העור אלא רק מונח על גביו, ועל כן אין בהסרתו משום איסור כיבוס)? אלא אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס (כלומר, שאינו משפשפו) לא שמיה כיבוס, והא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה (מנעליו) במיא - שכשוך אין, אבל כיבוס לא כו'. אי הכי בגד נמי (יהיה מותר לשכשכו במים)? בגד - שרייתו זהו כיבוסו".

וא"כ מסקנת הסוגיה שמותר לשכשך (לנענע) עור במים בלא לשפשפו, אך אין לשכשך בגד במים, וכן פסק השו"ע[2]: "מותר ליתן מים על גבי מנעל לשכשכו, אבל לכבסו, דהיינו שמשפשף צידיו זה על זה, אסור. אבל בגד שיש עליו לכלוך, אסור אפילו לשכשכו, דזהו כיבוסו, אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק, פן יסחוט", ברם, הורו מפוסקי דורנו[3] שכן הדין דוקא בבגד העשוי מחומר טבעי, שהלכלוך נספג בתוכו ושרייתו במים מועלת לליבונו, אולם ניתן להקל לשרות בגדים ויריעות העשויים גומי או פלסטיק, הואיל והלכלוך נמצא רק על גביהם, ורק אין לשפשפם, ויש מפוסקי דורנו[4] שהקלו אף לשפשפם, לפי שאינם בולעים כלל ואפילו כעור קשה אינם.

לפיכך למעשה אין להדיח או להשרות מדים במים, אך מותר לנענע נעלי עור (בלא שרוכים[5]), או שאר בגדים העשויים חומר אטום כגומי ופלסטיק, בתוך מים, ונראה שאף ניתן להסיר את שכבת הבוץ העליונה תוך כדי הדחה בזרם המים, ורק יש להימנע משפשוף הבוץ הצמוד לעור הנעליים עצמו, אולם במקום צורך ניתן להקל לשפשף באופן שטחי 'חליפות סערה' וכד' העשויות חומר אטום, לפי שאין הלכלוך בלוע כלל בתוכם אלא רק כמונח על גביהם.

[1] זבחים צד ע"א.

מפאת קוצר היריעה הבאנו רק חלק מסוגיה זו, במהלך הסוגיה מבואר שיש לחלק בין ניקוי עור רך לניקוי עור קשה, אולם מאחר ורבים מהראשונים לא נקטו כן להלכה, ובאר הביה"ל (סימן שב סעיף ט ד"ה 'אבל לכבסו') שמדרבנן חל איסור אף על ניקוי עור קשה, לפיכך נמנענו מהבאת הדיון בענין זה.

[2] סימן שב סעיף ט.

[3] שמירת שבת כהלכתה פרק טו סעיפים ה-ו, שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סימן י, ילקוט יוסף שם סעיף כב.

[4] שו"ת שבט הקהתי ח"ג סימן קח, שו"ת אור לציון ח"ב פרק כד תשובה א, ע"פ המשנה ברורה (שם ס"ק מא) שבכלי עץ לא שייך ליבון. ועיין שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סוף סימן עו) שנטה להקל בכך, ומ"מ סיים שמן הראוי לא לשפשפם בחוזק.

[5] שכן השרוכים עשויים חומר סופג והבוץ חודר לתוכם, על כן דינם כבגד ששרייתו הוא כיבוסו.