פרק ה

שאלה: האם חייל שנעליו התכסו בוץ, רשאי לנקותם בגרירה על גבי קרקע או מתקן ברזל המיועד לכך? וכיצד ינהג חייל שנעליו התכסו אבק?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר אביי ואיתימא רב יהודה, טיט שעל גבי רגלו - מקנחו בקרקע ואין מקנחו בכותל. אמר רבא, מאי טעמא בכותל לא - משום דמיחזי כבונה (שנראה כמוסיף טיט על הבנין ומחזקו), הא בנין חקלאה הוא (כלומר, הלא אינו אלא בנין גרוע)! אלא אמר רבא, מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע, דילמא אתי לאשוויי גומות (רשב"א – לפי שאדם מעדיף לקנח בגומה, בכדי שיקנח היטב, ועל כן יש לחוש שיתכוון להשוואת גומות). איתמר, מר בריה דרבינא אמר אחד זה ואחד זה - אסור, רב פפא אמר אחד זה ואחד זה – מותר. למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי ליה בקורה (המוטלת על הקרקע)".

פסק השו"ע[2]: "טיט שעל רגלו (או על מנעליו), מקנחו בכותל אבל לא בקרקע, דילמא אתי לאשוויי גומות. ויש מי שאוסר אף בכותל. הגה, ויש מי שמתיר בשניהם, והוא הדין דמותר להסירו במעט חרס הראוי לטלטל", ולמעשה הורו האחרונים[3] שניתן להקל בקינוח בכותל (במיוחד כיום, שאין כלל דרך בנייה בכך[4]), ולמנהג האשכנזים[5] נראה שניתן אף להקל בקינוח בקרקע, ובלבד שיזהר שלא יקנח במקום גומה וישוונה.

עוד נאמר בגמרא[6]: "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר אמר רבי ינאי, מגררין מנעל חדש, אבל לא ישן (לפי שגרירתו מחליקה את העור ונמצא עובר על מלאכת ממחק). במה מגררו (לחדש)? אמר רבי אבהו בגב סכין (אך מנעל ישן אין לגרר אפילו בגב הסכין). אמר ליה ההוא סבא, סמי דידך מקמי הא דתני רבי חייא אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן", וכן פסק השו"ע[7]: "אין מגרדין (בסכין או בציפורן) מנעל, בין חדש בין ישן, מפני שקולף העור והוי ממחק".

לפי זה העירו האחרונים[8] שעל המקנח טיט ממנעליו להקפיד שלא לקנחם על גבי ברזל חד, שמא יגררם בחוזקה ונמצא ממחק את עור הסולייה, ורק אם הטיט לח אין לחוש לכך, בפרט אם מקנחם בנחת, ברם, יש מפוסקי דורנו[9] שכתבו שכיום ניתן לגוררם על גבי מתקן הברזלים העשוי לכך, לפי שעור הסולייה בימינו מעובד היטב, ואין פעולה זו מחליקתו וממחקתו יותר.

עוד יש להוסיף שיש מן הראשונים[10] שנקטו שבשפשוף טיט יבש יש משום איסור טוחן, שמפרר את הבוץ לעפר דק, וכן מנהג האשכנזים[11], ואילו רבים מהספרדים[12] לא נהגו לחוש לדעה זו.

לפיכך ניתן להסיר את הבוץ ממנעליו באמצעות חפץ שאינו מוקצה, בקינוחם על גבי סלעים או קורות וכד' המוטלים על הקרקע, או אף בגרירתם על גבי קרקע מרוצפת[13], ולמנהג האשכנזים ניתן גם להקל במקום צורך ולגוררם על גבי קרקע שאינה מרוצפת, ובלבד שיזהר שלא יקנח במקום גומה וישוונה. בכל מקרה יש להיזהר לכתחילה מגרירת הסולייה בחוזקה על גבי ברזלים, שיש בהחלקתה משום איסור ממחק, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך, ולמנהג האשכנזים אף יש להימנע משפשוף בוץ יבש ומתפורר שיש בפירורו משום איסור טוחן[14].

עוד יש לציין שאמנם חל איסור לצחצח נעליים בשבת[15], אולם הורו מפוסקי דורנו[16] שבהסרת אבק מעל נעליים במטלית יבשה וכד' אין איסור, לפי שהאבק רק מונח על גביהם ואינו כלכלוך המחובר ובלוע בתוכם, ברם, יש להעיר שאין להשתמש במברשת לצורך זה, שכן לרוב מצויה משחה בעין על גבי המברשת, ועוד, שיש מן האחרונים[17] שכתבו שיש בשימוש במברשת משום עובדין דחול.

[1] שבת קמא ע"א.

[2] סימן שב סעיף ו.

[3] עיין משנה ברורה שם ס"ק כח.

[4] ספר שולחן שלמה שם ס"ק יב.

[5] כן הורה להקל הט"ז שם ס"ק ג, ברם, נראה מסתימת לשון השו"ע שמחמיר בקינוח בקרקע.

[6] שם.

[7] שם סעיף ח.

[8] משנה ברורה שם ס"ק כו וביה"ל שם סעיף ו ד"ה 'או על מנעליו'.

[9] שו"ת אור לציון ח"ב פרק כד תשובה ה, וכעין זה בספר שולחן שלמה שם ס"ק טו.

[10] טור בשם רבינו פרץ, מובא בשו"ע (שם סעיף ז) בשם יש מפרשים. ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק טו סעיף כח) שאם התלכלך מדברי מאכל שהיו כבר טחונים, כגון מבצק וכד', הרי שאין בהם יותר איסור טחינה ומותר לפררם.

[11] ראה שמירת שבת כהלכתה שם סעיף מ, ועיין שם בהערה קלו* שאמנם בביה"ל (שם סעיף ו ד"ה 'או על מנעליו') כתב שרק לכתחילה יש לחוש לדעה זו, אולם מהמשך דבריו מוכח שלמעשה מקל בכך רק לענין בוץ שעל גופו, ומשום צער הגוף.

[12] ילקוט יוסף שם סעיף יח, ולפי שהשו"ע הביא דעה זו רק בשם "יש מפרשים", ובשו"ת אור לציון (שם) הוסיף שהשו"ע הביא דעה זו רק לענין כסכוס טיט מבגדו, שמכסכסו ביד, אך בגרירת הנעליים שעושה ברגליו, הוי כלאחר יד ומקילין.

[13] שכן מבואר בשו"ע (סימן שלז סעיף ב) שבקרקע מרוצפת אין לחוש להשוואת גומות, וכן כתב בספר חזון עובדיה ח"ד הלכות חורש סעיף ח.

[14] ואגב יש להעיר שמבואר בשו"ע (סימן שיז סעיף ב) ומשנה ברורה (שם ס"ק טז) שאין להשחיל שרוך בשבת בנעל חדשה, משום מכה בפטיש (ועל דרך זו אסרו בשו"ת חלקת יעקב (סימן קכג) לחבר ביטנת צמר בבגד, ובשו"ת אור לציון (שם תשובה ג) להשחיל חוט חדש בכובע המעיל).

ואמנם כתב בספר קצות השולחן (סימן קמו ס"ק ג) שהאיסור דוקא בנעל חדשה שמכשירה בכך לשימוש, וכן הורה להקל בילקוט יוסף (סימן שיד סעיף כח). אולם דעת רבים (אליה רבה סימן שיז ס"ק ז, משנה ברורה שם ס"ק יח, שמירת שבת כהלכתה פרק טו סעיף ס, שו"ת אור לציון ח"ב פרק כט תשובה ד, הגר"מ אליהו בהערותיו לקיצור שו"ע סימן פ הערה לד, ובאריכות בשו"ת משנה הלכות ח"ז סימן מט) שהאיסור חל אף על השחלת שרוך בנעל ישנה, כל שלא היה מושחל בה קודם לכן, ורק אם כבר היה בה ונשמט ניתן לשוב ולהשחילו, ובלבד שאין בדבר טירחה יתירא.

אכן כתב בשש"כ (שם) שניתן להשחיל את השרוך החדש באופן שבודאי עתיד להוציאו מהנעל לאחר מכן, כגון שישחילו רק בחורים העליונים שבה.

[15] עיין שו"ת יביע אומר (ח"ד סימן כח אות יד), שו"ת שבט הלוי (ח"א סימן ק), ושמירת שבת כהלכתה (שם סעיף לז) שדנו באריכות אם יש בכך משום איסור ממחק או צובע.

[16] שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן כא, שו"ת אור לציון ח"ב פרק כד תשובה א, שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן לז, ילקוט יוסף שם סעיף יא.

[17] ביה"ל שם ד"ה 'שלא ישתברו', ברם, עיין לוית חן אות קט שחלק על כך.