פרק א

שאלה: האם חיילים ששבו בשבת מפעילות מבצעית ממושכת, רשאים להקל ולהתקלח?

תשובה: כתב הרמב"ם^[1]: "מפני מה אסרו חכמים ליכנס במרחץ בשבת, מפני הבלנין שהיו מחמין חמין בשבת ואומרין מערב שבת הוחמו, לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע, וגזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין ואפילו בחמין שהוחמו מערב שבת, אבל פניו ידיו ורגליו מותר".

וכן פסק השו"ע^[2]: "אסור לרחוץ כל גופו (או רובו), אפילו כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת כו', אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו (הגה, או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו). והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין^[3]",

מעבר לכך יש לציין שאין לפתוח כלל את ברז המים החמים של דוד חשמלי כשהמים חמים בכדי שהיד סולדת בהם, שהרי גורם בכך לכניסת מים קרים לתוכו ובישולם בו (אולם אם אין היד סולדת ממֵי הדוד, ניתן לעשות בהם שימוש). כל שכן שאין להשתמש במערכת תרמויאל (הנפוצה מאוד במוצבים), שכן במערכת זו צריכת המים החמים מביאה אוטומטית להבערת אש בדוודי המים, וסגירת הברז גורמת מיידית לכיבוי אותה האש.

אף שהתבאר שמעיקר הדין רחיצת הגוף במים צוננים מותרת, וכן נהגו הספרדים, מנהג האשכנזים^[4] להחמיר לכתחילה גם בכך, לפי שחששו שיבואו לאיסורים כסחיטת השיער[5] וטלטול המים שעל גופו בכרמלית, מאידך, כתבו הפוסקים^[6] שבמקום צער ניתן להקל אף ברחיצת הגוף בחמים (כל שאין בהם חשש בישול בשבת), מאחר וכל איסור הרחיצה אינו אלא משום גזירה.

לפיכך אסור להתקלח במים חמים בשבת^[7], ומנהג האשכנזים להחמיר לכתחילה גם ברחיצת כל הגוף במים פושרים (ומ"מ אף למנהג האשכנזים ניתן להקל להתקלח בצוננים במקום דחק, כגון שהחום מעיק עליו מאוד). לעומת כל זה מותר לרחוץ במים חמים חלק מהגוף, כגון פניו ידיו ורגליו, (ובמקום צער, כגון ששב בשבת חורפית מפעילות מפרכת וממושכת, והלכלוך והזיעה מעיקים עליו ביותר, ולא רק גורמים לו לתחושת אי-נעימות קלה, אף את כל הגוף), ובלבד כמובן שאין לחוש בהם לאיסור בישול, כגון שחוממו מערב שבת בדוד חשמלי וחמים פחות משיעור יד סולדת (כך שאין חשש שהשימוש בהם יגרום לכניסת מים צוננים לדוד וחימומם שם), או כגון שהתחממו בדוד שמש (למתירים לעשות בו שימוש בשבת[8]). בכל מקרה ראוי למתקלח בשבת להימנע בשעת הניגוב מסחיטת השיער, ולמנהג האשכנזים^[9] אף יקפיד להשתמש בסבון נוזלי (ולא בסבון מוצק שיש לחוש בו לאיסור 'נולד'[10], או אף לאיסור 'ממרח').

כמו כן יש להעיר שהיתר זה נאמר על רחיצה במקלחת, אך אין להקל אגב זה לשחות בבריכה (וכל שכן בנהר או בים), שכן יש בשחייה איסורים נוספים[11], ועוד יש להוסיף שכל העושה שימוש במים בשבת, צריך להיזהר שלא יישפכו המים ישירות על צמחים כלשהם, או על קרקע העומדת לזריעה, ומשום איסורי זורע וחורש[12], אולם אין איסור בשפיכה על קרקע שאינה מיועדת לזרעים[13], וכתבו מפוסקי דורנו[14] שניתן אף להקל אם שופכם על משטח נוקשה ורק לאחר מכן זורמים לאדמה, מאחר ואין כוונתו להשקות, ואין ההשקיה ישירה.

[1] פכ"ב משבת ה"ב, ע"פ הגמרא (שבת לט ע"ב): "תניא, לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין ובין בצונן, דברי רבי מאיר, רבי שמעון מתיר, רבי יהודה אומר בחמין - אסור, בצונן – מותר כו'. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה", ובהמשך (שם מ ע"א): "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת, התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים: מערב שבת הוחמו - אסרו את החמין כו' והתירו חמי טבריה כו' והתירו להן את הצונן".

יתר על כן, מבואר בגמרא (שם ע"ב) שבכלל גזירה זו אף אין לרחוץ גופו בצונן ולהתחמם לאחר מכן כנגד המדורה, ויש אף שנקטו (גר"א סימן שכו סעיף ה, ומג"א שם ס"ק ו, בדעת הרא"ש שם פ"ג סימן ט) שמטעם גזירה זו אסור לרחוץ אפילו אבר אחד במים שחוממו בהיתר בשבת עצמה (כגון שחוממו לצורך חולה ע"י גוי בשבת, או שישראל הפשירם סמוך לאש לחום הנמוך מכדי 'יד סולדת'), אולם כתב רע"א (שם) שאף לדעה זו מותר לרחוץ אבר אחד במים שהתחממו בשבת בלא פעולת אדם (כגון שהיו מבעו"י בסיר ע"ג האש, או שהתחממו בדוד שמש), וכן הורה בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיפים ב-ג.

[2] סימן שכו סעיף א.

[3] ויש מן הפוסקים (עיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סימן כד, ערוך השולחן סימן שכו סעיף ג, שו"ת אור לציון ח"ב פרק לה תשובה ג) שהתירו אף במים שהוחמו מבעוד יום והם חמים קצת (כחמימות הרוק), ונקטו שהגזירה היתה על מים הקרובים לכדי שהיד סולדת בהם, אולם רבים המורים (עיין משנה ברורה שם ס"ק יז, שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף יא, ילקוט יוסף שם סעיף א, ובאריכות בספר מנוחת אהבה פרק י הערה 159) שאין להקל אלא במים פושרים שאין מורגשת בהם אפילו חמימות מעטה, שכן משמעות הגמרא "לא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו".

[4] שו"ת מהרי"ל סימן קלט, משנה ברורה שם ס"ק כא. ועיין שו"ת אגרות משה (ח"ד סימן עה אות א) שהעיר שיתכן שלא נהגו להחמיר אלא ברחיצה בנהר, ומשום צירוף טעמים רבים, אך אפשר שברחיצה במקלחת ביתית אין להחמיר, והוסיף שלא מצא מקורות מפורשים המחמירים, ועל כן הורה למעשה שבמקום צער ניתן להקל בכך. וכן כתב בילקוט יוסף (שם סעיף ג) שגם האשכנזים רשאים להקל ברחיצה בצונן בימי שרב וכד'.

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק כה, אמנם בשמירת שבת כהלכתה (שם סעיף כ) הביא דעות הנוקטות שאין איסור בסחיטת מים משיער, ועל כן הורה להקל במקום צער.

[6] רע"א בהגהותיו לשו"ע שם, הובאו דבריו בביאור הלכה שם סעיף א ד"ה 'במים שהוחמו מער"ש', ובשמירת שבת כהלכתה שם סעיף א.

[7] ועיין שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף ג) וילקוט יוסף (שם סעיף א) שאף רחיצת כל הגוף במים שהוחמו בדוד שמש (למתירים להשתמש בו בשבת) בכלל איסור זה.

[8] בענין השימוש בדוד שמש דנו רבים מפוסקי דורנו, יש שטענו שלמרות שהשימוש במים החמים גורם לחדירת מים חדשים (קרים) לקולטי השמש ולחימומם, מ"מ מים אלה מוגדרים כמתבשלים בחמה, ואין בכך משום איסור בישול, והוסיפו שאפילו יהיה בכך משום בישול, הלא הוא 'פסיק רישא דלא ניחא ליה' באיסור דרבנן, ועוד, שהמים הקרים נכנסים לדוד רק בגרמא. ויש שטענו שהמים מוגדרים כמתבשלים בתולדות חמה (לפי שמתחממים מהקולטים המתחממים מהחמה), ועל כן יש בכך משום איסור בישול (ויש אף שטענו שיש בכך משום איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל).

עיין באריכות בסוגיה זו בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סימן קפח, שו"ת יביע אומר ח"ד סימן לד, שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן יט (המורים להקל), ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן מד, ושו"ת שבט הלוי ח"א סימן צד (המורים להחמיר), ועיין גם בשמירת שבת כהלכתה פ"א סעיף מה ובילקוט יוסף שם סעיף ד, שכתבו שראוי להחמיר.

[9] כן כתב הרמ"א (שם סעיף י): "ואסור לרחוץ ידיו במלח, וכ"ש בבורית, או בשאר חלב, שנימוח על ידיו והוי נולד", והוסיף המשנה ברורה (שם ס"ק ל) שבסבון רך אף יש איסור ממחק, והובאו הדברים בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף טז. ברם, עיין בהערה שם בשם הגרש"ז אויערבך, ובשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן נ, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ד סימן כז-כח, שנקטו שאין לחוש לאיסור ממרח אלא בדבר שיש לו צורך בהחלקתו, כמריחת שעוה היטב על נקב חבית בכדי לסותמו, משא"כ כאן שהסבון מוחלק באופן אגבי לחלוטין כתוצאה מהשימוש בו, ואף לא נחשב לאיסור 'נולד', לפי שאין יוצר מציאות חדשה ברת קיימא.

[10] שנראה כיוצר תמיסה חדשה, ראה גמרא שבת נא ע"ב "אין מרסקין את השלג", וברש"י שם "ודמי למלאכה שבורא מים".

[11] עיין שו"ע (סימן שלט סעיף ב) שגזרו חז"ל על שחייה בנהר, שמא יתקן כלי שייט, אלא שמבואר שם שבריכה המוקפת מחיצות אינה בכלל גזירה זו. ועיין באריכות בילקוט יוסף (סימן שא הערה ט) שדן בענין זה אף מצד איסור התעמלות בשבת, חשש סחיטת שערות ובגד הים, טלטול, ועוד, והסיק שם למעשה שאין לשחות בבריכה בשבת, וכן המנהג.

[12] ראה גמרא מו"ק ב ע"ב ושו"ע סימן שלו סעיף ג.

[13] ועיין בספר יראים (סימן קב מלאכת חורש) שמשמעות לשונו שאף אין איסור בקרקע רווית מים.

[14] שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף יח.