פרק ז

שאלה: האם ראוי לחיילים הנצרכים לאבטח ציוד לרק"מ בנסיבות מבצעיות, להעדיף, במידת האפשר (כשאין לכך השלכה מבצעית), שימוש באזיקונים על פני קשירת מיתרים? מה דין שימוש בסקוטש בשבת? האם מותר להשתמש בסיכת ביטחון, או לחבר סיכת יחידה לחולצה, בשבת?

תשובה: כתב הרמב"ם^[1]: "המדבק ניירות או עורות בקולן (בדבק) של סופרים וכיוצא בו, הרי זה תולדת תופר וחייב", והיינו לפי שגדר מלאכת תופר אינו דוקא בתפירת בדים באמצעות חוט, אלא בכל חיבור ואיחוד של יריעות זו לזו.

מאידך, הלכה רווחת היא שחיבור ע"י כפתורים, לולאות, קרסים, לחצניות, סקוטשים^[2] וכד', (וכל שכן קלסר ותיקייה^[3]), אין בו משום איסור תופר, והיינו לפי שניכר הדבר שחיבור זה עומד לפתיחה וסגירה, ויש אף שהוסיפו לבאר הטעם^[4], לפי שאין דין תפירה אלא כשנוצר חיבור מלא, עד שיש להפרידו באמצעות קריעה, אך אם החיבור אינו גמור וניתן להפרידו בלא לקורעו, הרי שאין בכך משום 'תופר'.

ואכן כעין זה מצינו ברמ"א^[5] לענין איסור שעטנז: "מותר לחבר בתי זרועות (שרוולים) של צמר שיש בהם קשרים או קרסים, בבתי נפש (באפודה) של פשתן שיש בו נקבים כו', הואיל והם רפויים ויכול להוציאן משם באצבעו ואין צריך לקרוע הנקבים, אע"פ שמניחן כך תמיד. אבל אם הם אדוקים כל כך שאי אפשר להוציאן משם בלתי קריעת הנקבים, הוי חיבור ואסור".

אמנם יש שאסרו^[6] לחבר בגדים באמצעות מחט (או סיכת ביטחון), לפי שנוצר ע"י תחיבת המחט כעין תחיבת החוט, אולם דעת רבים מן האחרונים^[7] להקל בכך, הואיל וניכר שתוחבה באופן זמני בלבד, מה גם שתחיבת מחט אינה דומה כלל לתפירה.

ולענין שימוש באזיקון, נחלקו מפוסקי דורנו, יש שנקטו^[8] שאין בשימוש בו כל איסור, ויש שחששו בו לאיסור קושר או בונה^[9], ולמעשה יש להימנע מכך, אם לא במקום צורך גדול, אכן, בנסיבות מבצעיות יש להעדיף, במידת האפשר, שימוש באזיקון על פני קשירה הדוקה במיתר, או חבל וכד', שיש בה איסור תורה גמור.

[1] פ"י משבת הי"א, הובא בשו"ע סימן שמ סעיף יד.

[2] ראה שמירת שבת כהלכתה (פרק טו סעיף עח) ושו"ת באהלה של תורה (ח"ה סוף סימן לא) לענין היתר שימוש בסקוטש בשבת, ושו"ת בצל החכמה (ח"ג סימן צב) לענין היתר השימוש בלחצניות.

[3] ראה שמירת שבת כהלכתה (פרק כח סעיף ט) לענין קלסר, ובמהדו"ח (שם סעיף יא) הוסיף שכן הדין אף בתיקייה שפתיחתה וסגירתה נעשית ע"י כיפוף טסי מתכת, וע"ש בהערה שציין שהשימוש בהם קל יותר, שכן אינו יוצר חיבור ממש בין הדפים. אכן פשוט שחל איסור לנקב את הדפים בכדי לתייקם (ומ"מ נראה שהנצרך לנקב דפים בשבת בשל חיוניות מבצעית, יעדיף לשנות מדרכו בחול, ויימנע משימוש במכשיר המחורר).

[4] ערוך השולחן סימן שיז סעיף יח, שו"ת אגרות משה ח"ב סימן פד.

ואגב יש להעיר שזהו אחד מהחילוקים בין 'קושר' ל'תופר', שבפתיחת הקשר שב החבל לקדמותו, בעוד בקריעת התפירה נגרם שינוי בלתי הפיך. מלבד זה עיין במרכבת המשנה (על הרמב"ם שם) שציין שבקשירה מחבר את חלקי החבל עצמם זה לזה, בעוד בתפירה משתמש בחומר שלישי (חוט, דבק, וכד') בכדי לחבר את החלקים זה לזה.

[5] יו"ד סימן ש סעיף ג, ע"פ תרוה"ד סימן רצו.

[6] קרבן נתנאל שבת פ"ז אות נ, הובא במשנה ברורה סימן שמ ס"ק כז, וכן נטו להחמיר בשו"ת גינת ורדים כלל ג סימן יז (וע"ש סימן יח שהר"ש נאוי לא קיבל הבנה זו), בשו"ת חלקת יעקב סימן קכב, ובשו"ת מנחת יצחק ח"ב סימן יט וח"י סימן לב.

[7] כן הוכיחו החזון איש (סימן קנו, בהשמטה לסימן שמ) והגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פרק טו הערה רכד) מדין טלטול מחט בקישורי הצעיף והחלוק (ראה שו"ע סימן שג סעיף ט), שכלל לא הוזכר שם שישנה בעייתיות בעצם השימוש במחט, וכן האריך בשו"ת אגרות משה שם, וכן מבואר בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן מג, בספר חזון עובדיה ח"ה הלכות תופר סעיף ב, ובילקוט יוסף סימן שמ סעיף ג.

[8] ספר חזון עובדיה ח"ה הלכות קושר ומתיר סעיף יח, ושמירת שבת כהלכתה (מהדו"ח פרק מ סעיף לב) וספר תורת המלאכות (עמוד נ ס"ק ו) בשם הגרי"ש אלישיב, ונראה הטעם לפי שאינו דומה לקשירה שענינה סיבוך ולפיתת חלקי החבל זה בזה, ויש להוסיף שנראה להקל בכך גם מצד שניתן לפתוח אזיקון באמצעות מברג.

[9] דעת הגר"א נבנצל והגר"י אריאל (הלכס"ד ח"ו הערה 100) שיש באזיקון משום קושר, והוסיפו (וכן הורה הגר"ד ליאור) שאם מחבר על ידו יריעות, מתחייב משום תופר, ואם משתמש בו לחיבור בדבר המחובר לקרקע, מתחייב משום בונה. ואילו הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"ב פרק לד הערה יב, מובא גם בתורת המלאכות שם) הסתפק שמא יש באזיקון משום בונה (בכלים), והגר"ש וואזנר (שם) נטה לומר שיש בשימוש בו משום תופר מדרבנן.