פרק ח

שאלה: האם חייל שנודע לו בשבת בבוקר שיהא עליו להכין ולמלא יומן תצפית בשבת אחה"צ, ובאפשרותו לכתוב חלק ממנו ביד שמאל בבוקר, יעדיף להתחיל את הכנתו בבוקר, או שמא ימתין עד אשר יהיה בו צורך, ואז יכתבנו כדרכו? כיצד ינהגו חיילים שנצרכים לתדלק גנרטור לצורך בטחוני, ובאפשרותם לתדלקו ביו"ט שחל בערב שבת, עוד קודם שיתרוקן המיכל, או בשבת עצמה לכשיתרוקן המיכל (כמובן במידה והדבר לא גורם לגנרטור נזק כלשהו)?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו (לרוחצו לצורך רפואתו) כו', ואין אומרים נמתין לו שמא יבריא, אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת", מכאן דייקו מן האחרונים[2] שאפילו ברור שניתן לדחות את ההצלה בשבת במספר שעות, מ"מ הזריז לעסוק בה מיד, הרי זה משובח. וכעין זה הורו מפוסקי דורנו[3] שאדם שבשל פיקוח נפש יוצרך לאכול ביום הכיפורים בצהריים, מוטב שיתחיל לאכול בבוקר פחות פחות מכשיעור, מאשר ימתין עד שיהא מסוכן ויאכל שיעור אכילה שלם.

יתר על כן, יש מהאחרונים[4] שכתב שאם חל יו"ט בערב שבת וברור שיהיה עליו לעשות מלאכה לצורך הצלה מסכנה הצפויה בשבת, מוטב שיקדים לעשותה ביו"ט, מאשר יעבור על עשיית מלאכה בשבת. אולם יש[5] שחלקו על כך ונקטו שהואיל ואין סכנה ביו"ט והוא לא ניתן להידחות, אין כל היתר לעבור בו איסורים בכדי להימנע ממעבר על איסורים בשבת.

(כעין זה נחלקו הפוסקים[6] אם אדם חלוש שבכוחו לצום או את צום גדליה או את יוהכ"פ, יאכל בצום גדליה בכדי שיתאפשר לו לצום ביוהכ"פ, או שמא יצום בצום גדליה לפי שאין לדחות מצוה קלה שלפניו בפני מצוה עתידית חמורה. ברם, אפשר שדוקא הצלה מסכנה עתידית מוטלת עליו כבר מעתה, משא"כ שאר מצוות אינן מוטלות על האדם אלא בהגיע שעתן).

ולמעשה נטו מפוסקי דורנו[7] לדעה הראשונה שהואיל וברור שתהיה סכנה בשבת, רואים כאילו היא כבר בעולם ומותר לנקוט פעולות כנגדה, ולכן מוטב להקדים ולעשות את המלאכה ביו"ט.

לפיכך חייל שברור לו שיהא עליו לחלל את השבת לצורך מבצעי, יעדיף להקדים ולבצע בשבת פעולות האסורות מדרבנן אף קודם שהגיעה שעת הסכנה, בכדי להימנע לאחר מכן מביצוע פעולות האסורות מן התורה. (וכן אם חל יו"ט בערב שבת, ועשיית המלאכה ביו"ט קלה מעשייתה בשבת, יעדיף להקדימה ליו"ט, בכדי להימנע מעשייתה בשבת). במיוחד נכון הדבר אם יש תועלת מבצעית נוספת בהקדמה זו.

בכל זה פשוט שאם לא ברור לו שאכן יהא צורך מבצעי בדבר, ימתין מביצוע הפעולות, למרות שבשל כך יתכן שלבסוף יהא עליו לבצע פעולות האסורות מן התורה.

[1] יומא פד ע"ב.

[2] הרש"ש שם, ועיין עוד בשו"ת דברי יציב (ליקוטים סימן סא) שהוכיח זאת מהוראת הראשונים שמותר לשחוט ולהכשיר בשר בהמה לחולה גם כשמזומן בידו בשר נבלה, הרי שאף שיהיה ביכולתם ליתן לחולה בשעת הסכנה בשר נבלה, מ"מ רשאים עוד קודם לכן לארגן לו בשר כשרה.

[3] שמירת שבת כהלכתה פרק לט הערה סט, בשם הגרש"ז אויערבך.

ואגב, עיין בספר תורת היולדת (פרק יג הערה א בשם ספר קול סופר) שאף כאשר אין ודאות שהקדמת הפעולה האסורה מדרבנן תועיל להימנע מאיסור התורה, מ"מ יש להקדימה, שכן מוכח מדברי הגמרא (יומא פג): "מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל", ולכאורה פשיטא, אלא ע"כ קמ"ל שאפילו כשספק אם האיסור הקל ירפאנו, וודאי שהחמור יועיל לו, מ"מ ינסו בקל. והיינו דוקא כשסיכוי סביר שאכן הקל יועיל, אך אם רוב הסיכויים שלא יועיל, יתנו לו מהחמור.

[4] העמק דבר (במדבר יז יב), שכן מוכח מהנהגת משה ואהרון בעת הנגף לאחר חטא קורח, שבכדי לצמצם את איסור הקטרת אש זרה ציווה משה רבינו להקטיר את הקטורת בתוך הקודש ורק לאחר מכן להוליכה אל מקום המגפה, ואילו אהרון הכהן קיווה שתפילתם תתקבל ולא יהיה צורך בהוצאת הקטורת, על כן רק כשהגיע וראה את המגפה, נאלץ להקטיר את הקטורת בחוץ.

[5] שו"ת אגרות משה ח"ג סימן סט.

כעין זה למד הביה"ל (סימן שמד סעיף א ד"ה 'מצומצמת') מדין ההולך במדבר ושכח אימתי שבת, שעושה כל יום כדי פרנסתו, ואין אומרים שיעשה לפרנסתו הרבה ביום אחד כדי שיוכל לשבות בשאר הימים, אלא מכאן שאין להקל בחילול שבת היום בכדי להינצל מחילול שבת עתידי.

עם זאת יש לציין שהביה"ל הסיק מכאן שחייל (בצבא גויים) הנאנס בשל פקודת המלכות לחלל את השבת, יימנע מהקדמת האיסור, אולם בספר תורת היולדת (פרק נ הערה יד ופרק ס הערה ו) העיר על כך שאפשר שדוקא במקרה זה החמיר בביה"ל, הואיל ואם החייל יקדים לחלל את השבת, נמצא שעבר על האיסורים ברצון, משא"כ אם ימתין עד שאין בידו ברירה אחרת נמצא עובר באונס, וממילא אין לדמות דין זה למצבי סכנה שההיתר בהם נובע מחובת ההצלה.

[6] ראה אשל אברהם בוטשאש (סימן תרב) ובאריכות בשדי חמד (מערכת יוהכ"פ סימן א אות י) שהורו למעשה לצום כעת, למרות שבשל כך יימנע ממנו לצום ביוהכ"פ, ולעומת זאת בספר אוהל משה (המובא בשדי חמד שם) הורה לאכול בצום גדליה בכדי שיתאפשר לו לאכול ביוהכ"פ, וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן כה פרק יד) שהביא חיזוק לדעה זו משו"ת הלכות קטנות ח"א סימן רצ, ומהדרכת האדמו"ר מלובלין.

[7] שמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה קג, ספר נשמת אברהם סימן שכח ס"ק ט (2) בשם הגרש"ז אויערבך והגר"י נויבירט.