פרק ב

שאלה: כיצד ינהג חייל שחבירו שאינו שומר תורה ומצוות הציע להחליפו בשמירה בשבת, בכדי לאפשר לו לשמור את השבת כתיקונה, וברור לו שהדבר יביא את חבירו לידי חילול שבת מרובה? האם מותר להשאיר תאורה במגורים, כשברור לו שאחד מחבריו יכבנה בלילה?

תשובה: כפי שהתבאר^[1] חל איסור לסייע ידי עוברי עבירה גם כשהחוטא יכול לעבור על העבירה בלא סיוע זה, והנה כתב הרמב"ם^[2]: "האומר לחבירו שַׁבֶּר כליו של פלוני כו', אע"פ שהעושה הוא החייב לשלם, הרי זה האומר לו שותפו בעוון, ורשע הוא, שהרי הכשיל עיוור וחיזק ידי עוברי עבירה", וכעין זה כתב במקום אחר^[3]: "המכה בנו גדול מנדין אותו, שהרי הוא עובר על ולפני עיוור לא תתן מכשול". משמע שלא רק מסירת חפצים העלולים לשמש לעבירה אסורה, אלא כל דבר הגורם להחטיא את חבירו כלול בכלל האיסור[4].

ומ"מ נראה שיש לחלק בין מצבים בהם מביא את חבירו באופן ישיר לידי חטא, כגון שמכה בנו גדול ומעלה בכך את חמתו, לבין מצבים שאין לאדם זיקה ישירה לביצוע העבירה, וכעין ששנינו^[5]: "ישראל שהוא עושה (יין) בטומאה - לא דורכין ולא בוצרין עמו, אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת". ועל דרך שכתבו מפוסקי דורנו^[6] שמותר להשכיר בית לעוברי עבירה, למרות שברור שישמש להם למעשים אסורים, וכעין זה הורו^[7] שמותר לאדם שעבודתו במשמרת שבת כרוכה בביצוע פעולות אסורות, להסדיר מראש שלא ישבצוהו במשמרת זו, אף שע"י כך ייגרם שחבירו ישובץ שם ויביאנו לידי חילול שבת.

עוד יש להוסיף שמובא בשם פוסקי דורנו^[8] שאין אדם נדרש לוותר על ממונו או זכויותיו, וכל שכן שאינו מחויב להביא עצמו לידי הפסד, בכדי למנוע חטא מחבירו, כך למשל מותר לחייל שחש ברע לפנות לטיפול רפואי בשבת, למרות שברור לו שאנשי הרפואה ימלאו טפסים שאינם חיוניים לצורך הטיפול בו, וכן מותר לחייל להכתיב את פרטיו האישיים למפקדו, כשחושש שייענש אם לא ינהג כן^[9]. וכעין זה אינו מחויב להימנע מהדלקת אור קודם השבת לצורכי נוחות, הגם שברור לו שאחד מחבריו יכבנו בשבת לאחר זמן^[10].

לפיכך מעיקר הדין אין מניעה לבצע פעולות העלולות להכשיל בעקיפין את חבירו, על כן מותר להחליף שמירה עם חייל שאינו שומר תורה ומצוות, למרות שברור לו שהדבר יגרום בעקיפין לאותו חייל להרבות בחילול שבת (כגון שבהיותו בשמירה יעבור על איסורי שבת יתרים, בעוד שאם ישהה במגורים ינצל את הזמן לשינה)^[11], וכל שכן שאין מוטל על חייל להתנדב לשמירה בשבת בכדי למנוע חטא מחבירו, או להימנע מהשארת אור בחדרו קודם השבת, למרות החשש שאחד מחביריו יכבנו בשבת לאחר זמן.

מעבר לכל זה יש לציין שבכל מקרה אין להחליף שמירה עם חבירו במידה והדבר נובע, או עלול להתפרש כפקפוק בהיתר לחלל שבת לצורך פעילות מבצעית, וכעין שמצינו בגמרא^[12]: "ואין עושין דברים הללו (פעולות הצלה בשבת) לא על ידי נכרים ולא על ידי קטנים, אלא על ידי גדולי ישראל", ובאר הר"ן^[13] הטעם: "שמא יאמרו הבאים: בקושי התירו פיקוח נפש ואין מתירין אותו לכתחילה על ידי המחוייבים במצוות, ושמא יבוא הדבר שכשלא ימצאו עובדי כוכבים וקטנים, לא ירצו לחלל את השבת ע"י גדולי ישראל"^[14], וכל שכן שההחלפה אסורה באם היא תתפרש חלילה כהסכמה והשלמה עם חילול השבת של חבירו^[15].

[1] בתשובה הקודמת.

[2] פ"ה מחובל הי"ג, וכעין זה בפירושו למשנה (תרומות פ"ו מ"ג): "הכלל אצלנו אין שליח לדבר עבירה, והעושה את העבירה בעצמו הוא שמענישין אותו בית דין. והמתעהו ומביא אותו לידי מכשול, או שציווהו על העבירה, או שסייעו עליה באיזה סיוע שהוא, אפילו בדיבור מועט, נענש בידי שמים כפי ערך מה שעשה בסייעו או בהוקישו את חבירו. ואינו מתחייב שום עונש מכל העונשים האמורים בתורה, אבל עובר הוא על מה שאמר ה' ולפני עיוור לא תתן מכשול אם גרם לעבירה, או שעובר על דבר ה' אל תשת ידך עם רשע אם סייע לחוטא".

[3] פ"ו ממרים ה"ט, ע"פ הגמרא במו"ק י"ז ע"א.

[4] מטעם זה כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק טז תשובה ז) וכן הורה הגר"א נבנצל (ירושלים במועדיה שבת ח"ב הלכות ערב שבת אות כג) שחל איסור לנסוע במונית סמוך לכניסת השבת, שהרי גורם לנהג לחזור לביתו בשבת, אולם הוסיף שם שאם הנהג בין כך ממשיך לנסוע בשבת, אין בכך 'לפני עיוור'.

[5] ע"ז פרק ד משנה ט.

[6] שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סימן עב ואו"ח ח"ב סימן פ, שו"ת יביע אומר שם אות יז, ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן לט, ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן לה אות ב.

[7] שו"ת אגרות משה ח"ד סימן עט, לענין החלפת משמרות רופאים בבי"ח של גויים.

[8] ספר הצבא כהלכה פרק לא סעיף יא בשם הגרש"ז אויערבך, שכן מוכח מהיתר התורה לתבוע ממון בבי"ד אף שבכך מביא את חבירו לידי שבועת שקר, ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סימן צ) הוכיח מההיתר להחזיק אילן ערלה בחצירו, למרות שיתכן שהדבר יכשיל עוברי עבירה שיבואו לאכול מפירותיו.

[9] כן כתב בצבא כהלכה שם. יתר על כן, בשו"ת מנחת שלמה (שם אות א) כתב שמותר לסייע לאדם לעבור עבירה קלה כשברור לו שבלא סיועו יעבור אותו אדם איסור חמור יותר, כך מותר לתת דבר מאכל לאדם שידוע שאינו מברך, כשאם יימנע מכך יביאנו לידי כעס ושנאה על שומרי התורה (ומ"מ ראוי במצבים אלה לברך בקול רם ולהביאו לידי עניית אמן). ועל דרך זה יהיה רשאי למסור את פרטיו למפקד, שכן אם יסרב לכך, יגרום לו לרשום פרטים רבים יותר.  וכן כתב בשו"ת המורים בקשת (סימן 63) בשם הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור.

[10] כן כתב בצבא כהלכה שם סעיף ה בשם הגרש"ז אויערבך, ברם דעת האגרות משה (או"ח ח"ג סימן מג) להחמיר בכך.

[11] יש להעיר שבניגוד למסקנתנו, בצבא כהלכה (שם סעיף ב, בשם הגרש"ז אויערבך) החמיר בכל ענין זה ונקט שאם ברור שההחלפה תביא את חבירו לידי חטא, חל איסור עליה. 

[12] יומא פד ע"ב.

[13] על הרי"ף שם.

[14] וכעין זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (פ"מ סעיף כג): "רופא שומר מצוות אשר יש לו תורנות בביה"ח, אל יחליפנה עם מחלל שבת מחשש שמא יצטרך לחלל את השבת, אלא יעשה את התורנות שלו, ויש לו שכר טוב מאת ה'", ובהמשך (פרק מא סעיף לה) כתב: "חייל שומר מצוות שהגיע זמנו בשבת לעמוד על המשמר, אל לו להחליף את התורנות שלו עם חייל שאינו שומר מצוות, כיון שגם הלה מושבע ועומד על שמירת השבת, ואם יעמוד שומר המצוות על המשמר - יתכן שיוכל להימנע מחילול שבת מיותר".

ועיין עוד בשו"ת מנחת שלמה (שם אות ד) שחידש שדין לפני עיוור כולל גם איסור להביא את חבירו למצב שאותו חבר יחשוב שעובר איסור, למרות שמצד האמת אינו עובר, כגון, אין להאכילו מאכל שאותו חבר חושב שחל עליו איסור אכילה, הגם שמצד האמת מותר לאוכלו, ועפ"ז יש להימנע מהחלפת משמרת עם חייל המזלזל בקדושת השבת, הגם שמצד האמת הינו עוסק בפיקו"נ הדוחה שבת.

[15] ועיין בכעין זה בשו"ת היכל יצחק סוף סימן מב.