פרק ו

שאלה: האם מותר לפרוס צילייה זמנית כהמשך לגגון שהיה בנוי מבעוד יום? האם ניתן לייצב יריעה קשורה שאחד מצידיה ניתק מעגינתו? מה דין פריסת יריעה המגולגלת על דופן הנגמ"ש סמוך לגגו ('אוהל צד')? ומה דין מתיחת חבלי עיגון האוהל המיועדים לייצובו? האם ניתן לייצב את עמודו המרכזי של אוהל שהתמוטט באופן חלקי?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב אסי, הני כיפי דארבא (קורות המקובעות מעל מושבי הספינה, ונוהגים לפרוס עליהם מחצלת לצל), בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלושה (כלומר, בזמן שכבר חל עליהם שֵם אוהל מבעוד יום), למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא? מוסיף על אוהל עראי הוא, ושפיר דמי".

וכן פסק השו"ע[2] שתוספת על אוהל עראי מותרת, "ומטעם זה מחצלת פרוסה כדי טפח (כעשר ס"מ), מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת. וטפח שאמרו, חוץ מן הכריכה (כלומר, אין לכלול בשיעור הטפח את חלקה המגולגל של המחצלת)", ומוכח בשו"ע שניתן אף להוסיף תוספת עראית על אוהל קבע, שכן נפסק[3]: "פקק החלון, כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון (או פתח בגג[4]), יכולים לסותמו כו', ולא אמרינן דהוי כמוסיף על הבנין" (אולם מבואר באחרונים[5] שתוספת קבע על אוהל אסורה).

יתר על כן, נאמר בגמרא[6]: "תני רמי בר יחזקאל, טלית כפולה (הפרוסה בעראיות[7] על גבי מוט, ושני ראשיה משתלשלים לקרקע) - לא יעשה, ואם עשה - פטור אבל אסור (כדין בניית אוהל עראי שאיסורו מדרבנן). היה כרוך עליה חוט או משיחה (להקל על פריסתה) - מותר לנטותה לכתחילה (שהואיל וכבר הכין את החוטים לפורסה, נחשבת כאילו היתה כבר פרוסה טפח מבעוד יום, והמשך פריסתה אינו אלא תוספת על אוהל קיים)". הרי מבואר מסוגיה זו שגם אם לא התחיל לפרוס את המחצלת, אך היא מוכנה במקומה לפריסה באמצעות חבלים המיועדים לכך, רשאי להשלים את פריסתה בשבת.

הוסיפו האחרונים[8] שכל היתר התוספת הוא דוקא כשניכר הדבר שמוסיף על אוהל קיים, אך אם לא היה ניכר מתחילה שראשית האוהל היתה כבר בנויה שם מבעוד יום, אין היתר להמשיכו, לפי שנראה כבונה אוהל חדש. ויש אף המורים[9] שצריך שיהיה ניכר שהתוספת היא המשך האוהל, אך אם בעיני הבריות נתפשת כמחסה נפרד, לא חל עליה היתר זה.

לפיכך מותר לפרוס, באופן זמני, יריעת ברזנט על גבי גג שיש בו חורים, או על גבי עמדה המוצלת ברשת הסוואה אך אינה מוגנת מפני גשם[10]. וכן מותר לייצב, באופן עראי, יריעה קשורה שאחד מצידיה ניתק מעגינתו, או לפרוס יריעה המגולגלת על דופן הנגמ"ש אם תלויים בה חבלים המיועדים לסייע בפריסתה (אולם כמובן שאין היתר לתקוע יתדות ועמודים בקרקע לצורך זה). ומותר לפרוס צילייה זמנית כהמשך לגגון שהיה בנוי מבעוד יום, אולם אין היתר זה חל על תוספת לבליטה היוצאת ממבנה או רק"מ, כשלא נועדה כלל לשמש לאוהל.

כמו כן מותר לייצב את עמודו המרכזי של אוהל עראי, אם התמוטט באופן חלקי אך נותר שם חלל טפח[11], וכל שכן שניתן לייצב אוהל כזה באמצעות מתיחת חבלי העיגון המיועדים למטרה זו. אולם לכתחילה ראוי להימנע ממתיחת חבלי אוהל קבע, לפי שיש המורים[12] שהדבר נחשב כחלק ממעשה הבנייה, ורק מתירים להניח חפצים כבדים (שאינם מוקצה) על שולי היריעות בכדי למנוע את המשך התמוטטותו.

[1] ערובין קב ע"א. ובהמשך נאמר שם: "הנהו דיכרי (איילים) דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא (במשך שעות היום הוצרכו לצל) ובליליא בעו אווירא, אתא לקמיה דרב, אמר ליה זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח, למחר פשטה, ומוסיף על אוהל עראי הוא ושפיר דמי (כלומר, הורה לו שביום ששי לפנות ערב לא יסלק את המחצלת מעליהם, אלא יגלגלנה באופן שיישאר פרוס ממנה טפח, וממילא למחרת יהיה רשאי להמשיך ולפושטה)".

[2] סימן שטו סעיף ב.

[3] סימן שיג סעיף א, ע"פ המבואר בגמרא (שבת קכה ע"ב): "פקק החלון, רבי אליעזר אומר, בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו" – "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הכל מודים שאין עושין אוהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, לא נחלקו אלא להוסיף, שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, וחכמים אומרים מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב", והלכה כחכמים.

[4] משנה ברורה שם ס"ק א, ע"פ המבואר בתוס' שם ד"ה 'הכל מודים'.

[5] פמ"ג ריש סימן שטו, משנה ברורה שם ס"ק ו, וס"ק יז.

[6] שבת קלח ע"א, הובא להלכה בשו"ע שם סעיף י.

[7] שיטת הרי"ף (שם נו ע"ב מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פכ"ב משבת הכ"ט) שאוהל שיש ברוחב גגו טפח, או שהאוהל מתרחב לכדי טפח בג' טפחיו העליונים, מוגדר כאוהל קבע שאיסורו מן התורה, ועל כן העמידו סוגיה זו בשאין בגג הטלית רוחב טפח. אולם שיטת רש"י (שם ד"ה 'כילה') והרא"ש (שם פ"כ סימן ב) שכשאין בחלקו העליון של האוהל רוחב טפח (ואינו מתרחב לכל אורכו למעלה מב' טפחים) מותר לכתחילה לפורסו בשבת, ועל כן העמידו סוגיה זו בשיש בגג הטלית רוחב טפח, ואעפ"כ מוגדרת כעראי כשפורסה לזמן קצר.

[8] חזון איש סימן נב ס"ק ח ד"ה 'שו"ע', שכן מוכח מדהצריכו לפרוס את המחצלת טפח חוץ מן הכריכה, ולא החשיבו כלל את החלק המגולגל, לפי שאינו ניכר כעומד להאהיל, ועיין בכעין זה בשו"ת חת"ס ח"א סימן עג, ובשמירת שבת כהלכתה (פכ"ד הערה קלה) בשם הגרש"ז אויערבך שאסר מטעם זה לטלטל ולשנות את מיקומה של מחיצה המתרת, ואין זה נחשב כמוסיף על אוהל קיים, אלא נראה כמציב מחיצה מחדש.

[9] כן הורה לנו הגר"א נבנצל (הלכס"ד ח"ו עמוד 58).

[10] עיין גם בשו"ת אגרות משה (ח"ה סימן לט אות ד) שהתיר מטעם זה לפרוס בשעת הגשמים יריעת ניילון ע"ג הסכך, כל שאין חלל טפח ביניהם.

[11] כן הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור (הלכס"ד ח"ו עמוד 59).

[12] כן הורה לנו הגר"ד ליאור (שם עמוד 68).

אולם דעת הגר"א נבנצל (שם) שהואיל ומתיחת החבלים אינה מועלת לזמן רב, נחשב הדבר כפעולה שולית, וכתוספת עראי לאוהל קבע המותרת.