פרק א

שאלה: האם ניתן בשבת גשומה לסתום חור בקיר העמדה באמצעות בגד בלאי? ומה דין קביעת לוח עץ במקום שימשה שהתנפצה במגדל שמירה החשוף לרוחות וגשמים? האם מותר להשיב למקומו חלון שנשמט ממסילתו? וכיצד יש לנהוג כשידית הדלת התפרקה ממקומה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "הבונה כמה יבנה ויהא חייב? הבונה כל שהוא" - "כל שהוא למאי חזיא? אמר רבי ירמיה, שכן עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו כו'. רב אחא בר יעקב אמר, שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו". אם כן מבואר שכל פעולת תוספת ותיקון בבית, כלולה במלאכה זו.

עוד נאמר בגמרא[2]: "אמר שמואל, המצדד את האבן (להושיבה יפה על הקרקע) - חייב. מיתיבי, אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט - הנותן את הטיט חייב! וליטעמיך אימא סיפא, רבי יוסי אומר, ואפילו העלה והניח על גבי דימוס (גדר) של אבנים – חייב (משמע שהחיוב הוא גם על הנחה גרידא). אלא תלתא בנייני הוו, תתא מציעא ועילא, תתא - בעי צידודי ועפרא, מציעא - בעי נמי טינא, עילאי - בהנחה בעלמא". אם כן מבואר שאף חיבור יציב בלא שימוש בטיט וכד', בכלל האיסור, וכתבו ראשונים[3] שכן הדין כשהחיבור יציב אף אם אינו מהודק ותקוע היטב (כל שדרך בנייתו בכך).

יתר על כן, נאמר בירושלמי[4] שאף בנייה זמנית בכלל האיסור, שכן מצינו איסור מלאכה זו בבנין המשכן, אף שנבנה מראש על דעת לפרקו. ועוד נאמר בגמרא[5] שחל איסור (מדרבנן) על בנייה עראית שאינה יכולה להתקיים לאורך זמן.

לעומת כל זאת נפסק בשו"ע[6]: "מותר להסיר בשבת דף (לוח עץ) שמשימין אותו לפני התנור ושורקין (ומחברים) אותו בטיט, שאינו עשוי לקיום", והיינו לפי שכלל אינו עומד לקיום. וכן כתבו האחרונים[7] שאם תולה דבר באופן זמני עד שאינו עומד כלל לקיימו כך, וכעין זה כשמחבר דבר באופן רופף, שברור שלא יחזיק שם זמן רב, אינו בטל לבניין, ואין בו איסור. (אלא שיש להעיר שכתבו מפוסקי דורנו[8] שניתן להקל בכך רק כשבאמת הבנייה לכשעצמה אינה לקיום, אך אם מתכוון לבנותה באופן זמני רק בכדי להינצל מאיסור, לא מועיל לו).

לפיכך, בלא צורך מבצעי, אסור לתקוע מסמר בקיר[9], לקבוע לוח (מעץ, קרטון וכד') במקום שימשה שהתנפצה[10], או לסתום חור בקיר באמצעות בגד בלאי, כל שכוונתו לקובעם שם לתקופה ממושכת[11], ועל דרך זו אין להציב דלת על ציריה, חלון במסילתו[12], או להשיב ידית דלת שנשמטה למקומה (ואף חל עליהם איסור מוקצה[13]).

אולם ניתן להקל בהשבת ידית שמתפרקת תדיר (שאז דעתם עליה, ואינה נאסרת משום מוקצה[14]), כל שברור שהחיבור הינו רופף וזמני[15], וכעין זה מותר להציב באופן עראי בגד (כמעיל, שק"ש וכד') במקום שימשה שהתנפצה במגדל שמירה וכד', שהרי ברור שאינו מבטלו שם לתקופה ממושכת.

[1] שבת קב ע"ב.

[2] שם.

[3] תוס' שם ד"ה 'האי מאן': "ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות, דבכלי לא חשיב בנין, ובקרקע חשיב בנין", ועל דרך זו הורה החזון איש (סימן נ אות י ד"ה 'ר"מ') שאין להשיב דלת לציריה, גם כשאינה מחוברת שם אלא באופן רפוי, הואיל ודרך בנייתה בכך.

[4] שם פ"ז סוף ה"ב. וכתבו האור שמח (פ"י משבת הי"ב), השביתת השבת (בריש הספר) ועוד אחרונים (בניגוד לדברי החת"ס ח"א סימן עב) שכן אף שיטת הבבלי, שהביא סברא זו לענין מלאכת קושר, שהקשירה במשכן נחשבת לקשירה לזמן.

[5] ביצה לב ע"ב: "בנין קבע אסרה תורה, בנין עראי לא אסרה תורה, וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע".

[6] סימן שיד סעיף י.

[7] כן מפורש במשנה ברורה (סימן שיג ס"ק ג): "דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה, כגון בגד וכיו"ב, מותר לסתום בו (חלון פרוץ)". ועוד פסק (סימן שטו ס"ק ז): "מותר לתלות בשבת סדינים המצויירים על הכותל לנוי כו', כיון שאין עשויים למחיצה כלל", ובאר החזון איש (סימן נב אות יג) שצ"ל שתלאם באופן זמני בלבד. וכיוצא בזה כתב (סוף סימן נ) שכשהחור בכותל התרחב עד שלא ניתן לתקוע בו בחוזקה, אין בתלייה בו משום בונה.

ועיין עוד באריכות בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן ל) בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן נה) ובשמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף יח) לענין היתר ילדים לשחק באבני פלא ('לגו') בשבת. וכעין זה עיין בשו"ת ציץ אליעזר (שם סימן מו, וחלק טו סימן יז) ובשו"ת יחוה דעת (שם סימן נו) שהתירו מטעם זה לחבר בשבת מחט למזרק. ועיין גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק כג סעיף לט) שכתב שמותר לתלות תמונה בשבת על מסמר התקוע בקיר מבעוד יום, הואיל ואינו מעמידה שם לעולם (אלא שפעמים יש בטלטול התמונה איסור מוקצה).

[8] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן יט אות ה, וכשם שאסור מן התורה לבנות בנין אבן מוצק, ואפילו מתכוון להורסו מיד לאחר מכן. אלא שעיין שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן כז) שכצירוף להקל בענין חיבור מחט למזרק, הביא את האפשרות לתכנן מראש שלאחר השימוש יפרידם קודם שישליכם.

[9] כן מבואר בהמשך הגמרא בשבת שם: "העושה נקב בלול של תרנגולים, רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש כו'. הקודח כל שהוא - חייב. בשלמא לרב - מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא, אלא לשמואל לאו גמר מלאכה הוא! הכא במאי עסקינן, דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגוויה (כלומר, המדובר כשקדח במסמר והניחו שם), דהיינו גמר מלאכה". והובא הדין במשנה ברורה סימן שיד סוף ס"ק ח.

[10] כן מוכח מהשו"ע (סימן שיג סעיף א) שפסק: "פקק החלון, כגון, לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון, יכולים לסותמו אפילו אם אינו קשור, ולא אמרינן דהוי כמוסיף על הבנין (לפי שכן דרך החלון לפותחו ולסוגרו תמיד), והוא שיחשוב עליו מערב שבת לסותמו בו (שאל"כ חל על הלוח איסור מוקצה)", ועיין בביה"ל (שם ד"ה 'ולא אמרינן') שאם אין עומד לפותחו אלא לעיתים רחוקות, צריך שיהא הפקק קשור ותלוי בו, שיהא ניכר שעומד לשמש לפתיחה וסגירה. וא"כ מבואר שאם אינו עומד לכך, חל איסור לקובעו שם, וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק כג סעיף לו.

[11] עיין משנה ברורה (סימן שיג ס"ק ג) שכתב: "דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה, כגון בגד וכיו"ב, מותר לסתום בו (חלון פרוץ)", הרי שחל איסור לסתום בדבר שדרכו לבטלו שם.

[12] כן מבואר בגמרא (שם קכב ע"ב) שחל איסור להרכיב או לפרק דלת של לול של תרנגולים "דקסבר כיון דמחברי בארעא - יש בנין בקרקע, יש סתירה בקרקע".

[13] כן מבואר ברמב"ם (פכ"ה משבת ה"ו): "וכל שאינו כלי, כגון, אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן כו', דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטל, לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותן", וכן מבואר במשנה ברורה (סימן שח ס"ק לה).

ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק כג סעיף לב ובהערה שם) שכן הדין אף לגבי ידית הדלת, ועל כן אם נפלה הידית חל איסור גמור לטלטלה, ואפילו לצורך פתיחת הדלת, וכדין מוקצה מחמת גופו, אך רשאי לפתוח את הדלת ע"י כלי שמלאכתו לאיסור כמברג וכד', שמותר לטלטלו לצורך גופו.

[14] ע"פ אשל אברהם סוף סימן שיג.

[15] ראה אורחות שבת פ"ח סעיף טז, מנוחת אהבה פכ"ג סעיף כט (ובהערה שם ציין שניתן להקל כשמחזיר ידית אחת מהשתיים, שאז אין לחוש להידוק ותקיעה).