פרק יב

א. אין מברכין על הלבנה אלא בלילה משניתן להנות מאורה[1], למנהג האשכנזים ניתן לקדש את הלבנה לאחר שלושה ימים (72 שעות) משעת המולד, ואילו למנהג הספרדים והחסידים אין מברכין אלא משיעברו שבעה ימים מהמולד[2].

ב. מצוה לקדשה בשמחה ובבגדים נאים, על כן נהגו לקדשה במוצ"ש, אולם אין לדקדק בזה כשחושש שלא יתאפשר לו לקדשה לאחר מכן (כגון בימי פעילות אינטנסיבית, או בימות החורף שחושש שלא תראה הלבנה)[3].

ג. מותר לקדש את הלבנה עד אמצע החודש, שכן הברכה תוקנה על חידוש הלבנה, ומאמצע החודש ואילך היא הולכת ונחסרת[4].

ד. מצוה מן המובחר לאומרה בציבור, משום 'ברוב עם הדרת מלך', אולם במקום צורך אין לדקדק בכך[5].

ה. נהגו להוסיף לברכה מזמורים ופסוקים, אולם פשוט שאינם מעיקר הדין, ועל כן מי שאין באפשרותו לומר את כל הנוסח, רשאי להסתפק בברכה בלבד.

ו. לכתחילה אין מקדשין את הלבנה תחת גג, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך[6].

[1] רמ"א סימן תכו סעיף א: "אין לקדש החודש אלא בלילה, בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה". והעיר במשנה ברורה (שם ס"ק ב) שאין מברכין עליה בין השמשות, והוסיף (שם ס"ק ג) שעל כן אף אין לברך עליה כשמכוסה בענן עבה עד כדי שלא ניתן להנות מאורה.

[2] שו"ע סימן תכו סעיף ד: "אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה", והעיר במשנה ברורה (שם ס"ק כ) שלדעת רבים מהאחרונים יש לברך עליה לאחר שעברו שלושה ימים מהמולד, וכן מנהג רבים מהאשכנזים. ואגב, עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן כד) שהביא הרבה פוסקים שהסתפקו בג' ימים מהמולד, ועל כן כתב שבשעת דחק אף הספרדים רשאים להקל בכך.

[3] שו"ע שם סעיף ב: "אין מברכין (מ"ב ס"ק ד - לכתחילה) על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. הגה, ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש, אז ממתינין עד מוצ"ש, אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת, שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה, ויעבור הזמן".

אגב יש להוסיף שכתב הרמ"א (שם) שהואיל ומצוה לקדש את הלבנה בשמחה, על כן אין לקדשה קודם יום הכיפורים וקודם תשעה באב, ומ"מ נוהגים לקדשה במוצאי יוכ"פ (ועיין ביה"ל שם ד"ה 'ולא' שיש הנוהגים לקדשה בעשי"ת), ומנהג רבים (עיין משנה ברורה שם ס"ק יא) לקדשה אף במוצאי תשעה באב.

[4] שו"ע שם סעיף ג: "עד אימתי מברכין עליה, עד ט"ז מיום המולד, ולא ט"ז בכלל". משנה ברורה שם ס"ק יח: "דכיון שעבר ט"ו יום, הולכת הלוך וחסור, ואין כאן חידוש". רמ"א: "ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד", כלומר, מאחר שמקובלנו שחודש לבנה נמשך כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, אין לקדש אלא עד חצי מפרק זמן זה. ברם, מבואר בביה"ל (שם ד"ה 'ולא ט"ז בכלל') שבדיעבד רשאי לקדש עד יום ט"ו לחודש (שפעמים שהוא מס' שעות יותר מפרק הזמן הנ"ל).

[5] ביה"ל שם סעיף ב ד"ה 'אלא', שו"ת יביע אומר יו"ד ח"ב סימן יח אותיות א-ב.

[6] רמ"א שם סעיף ד: "הגה, ואין מקדשין הלבנה תחת הגג". משנה ברורה שם ס"ק כא: "והטעם, דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה, ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג, לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים. ומ"מ כל זה הוא רק לכתחילה, אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ כו', יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה".