פרק יא

שאלה: האם חייל היוצא בשבת לנסיעה מבצעית, רשאי לומר תפילת הדרך, או שמא הדבר כלול באיסור בקשת צרכיו בשבת? ומה דין תפילה לפני יציאה לקרב בזמן זה?

תשובה: נאמר בירושלמי[1]: "תני, אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעורה שאל לרבי חייא בר בא מהו (ל)מימר "רעינו פרנסינו" (בברכת המזון בשבת, והלא יש בכך משום בקשת צרכים), אמר ליה טופס ברכות כך הן (ואין לשנותם שלא יתבלבל בברכתו, מה גם שכשמתפלל כנוסח הקבוע אינו מתעורר להצטער כל כך)", וא"כ מלבד נוסחי התפילה והברכות הקבועים, אין היתר לשאול צרכיו בשבת.

ברם, כתבו האחרונים[2] שכשלא ניתן להתפלל על צרכים אלו לאחר השבת, מותר להתפלל עליהם בשבת, שכן פסק השו"ע[3]: "אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת, ולא בשופר. וכן עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפילות בשבת[4]", הרי שעל סכנה עכשווית, כסכנת דרכים או מלחמה, זועקים אף בשבת, אלא שיש מהאחרונים[5] שכתב שאפשר שאם אין הדרך מוחזקת בסכנה, אין לומר עליה תפילת הדרך בשבת.

[1] שבת פרק טו ה"ג, מובא בטור סימן קפח.

[2] עיין באריכות בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן נד ובשו"ת בצל החכמה ח"ה סימן מא.

[3] סימן רפח סעיף ט, ע"פ המשנה (תענית פ"ג מ"ז): "על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים, או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים", ומבואר בגמרא (שם יד ע"א): "במאי? אילימא בשופרות - שופרות בשבת מי שרי? אלא לאו ב(תפילת) עננו".

[4] ומ"מ יש להעיר שכתב השו"ע (שם סעיף י): "אין מתענין (בשבת) על שום צרה מהצרות כלל", וכמשמעות הגמרא שאין להקל אלא בתפילה. אולם יש גורסים ברמב"ם (פ"א מתענית ה"ו) שאף תענית הותרה במקרים אלה.

[5] תורת היולדת פרק כב.