פרק ה

שאלה: כיצד ינהג חייל שנאלץ להתפלל בלא סידור וטעה והתפלל תפילת חול בשבת, או שהחליף בטעות והתפלל עמידה של מנחה בשחרית וכד'?

תשובה: כפי שהתבאר[1], מעיקר הדין היה צריך להתפלל אף בשבת תפילת שמונה עשרה שלימה ולהזכיר את השבת בברכת 'רצה', וכעין תפילת ראש חודש וכד', ורק משום כבוד השבת ולמנוע טירחה, תיקנו חז"ל נוסח תפילה מקוצרת הכוללת ג' ברכות ראשונות, ג' אחרונות, וברכה אמצעית אחת.

לפיכך פסק השו"ע[2]: "מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא. ואם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא", והוסיף הרמ"א: "הגה, במוסף אפילו לא אמר רק "ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף", יצא".

ומ"מ מבואר באחרונים[3] שלכתחילה אין לסמוך על הזכרת השבת בתפילת חול, ואפילו נזכר קודם 'מודים' שהתפלל בטעות של חול, לא יוסיף שם את הזכרת השבת, אלא יחזור לומר את ברכת קדושת היום.

עוד מבואר בראשונים[4] שעיקר נוסח הברכה האמצעית הוא: "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו כו' בא"ה מקדש השבת", וחז"ל בעומק חוכמתם תיקנו לכל אחת מתפילות השבת נוסח ייחודי לפתיחת ברכה זו, על כן יש להיזהר לומר כל תפילה כסידרה, אולם מאחר ואין שוני עקרוני בין תפילות אלה, אם טעה והחליף ביניהם, אינו חוזר.

ברם, לדעת רבים כל זאת לענין תפילות ערבית שחרית ומנחה, אולם תפילת מוסף שונה עקרונית משאר התפילות, שיש בה מענין קרבן מוסף, ועל כן אינה כלולה בכלל זה.

פסק השו"ע[5]: "הטועה בתפילת שבת והחליף של זו בזו (משנה ברורה – וכבר סיים את הברכה האמצעית), אינו חוזר. ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף, חוזר", ולמעשה מנהג האשכנזים והתימנים[6] שהמחליף שאר תפילות עם מוסף, חוזר (ומה שהביא השו"ע דין זה בשם 'יש אומרים' – אינו בדוקא), ואילו הרבה מפוסקי הספרדים[7] כתבו שדעת מרן להקל, ומשום ספק ברכות הורו להימנע מחזרת התפילה.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] סימן רסח סעיף ד.

[3] משנה ברורה שם ס"ק יג.

[4] שבולי הלקט סימן קכח.

[5] שם סעיף ו.

[6] ראה משנה ברורה ס"ק טו ושו"ע המקוצר סימן נח סעיף כד, וכדברי מרן בב"י.

[7] ילקוט יוסף שם סעיף ח (וכתב שם שבשל הספק יתכוון לצאת בחזרת הש"ץ), ספר מנוחת אהבה פ"ו סעיף יט, ובאריכות בספר מחזיק ברכה שם אות ה.