פרק ג

שאלה: אילו חלקים בתפילת ליל שבת אין לומר כשמתפלל ביחידות? והאם ישנם קטעי תפילה בשאר התפילות שאין לאומרם ביחידות?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו (בתפילת העמידה), דאמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר "ויכלו", אל תקרי ויכולו אלא ויכַלו (כלומר, כביכול הקב"ה והוא)", ומבואר בראשונים[2] שמאחר שנוסח תפילת העמידה ביו"ט שחל בשבת אינו כולל אמירת 'ויכולו', לפיכך תיקנו לחזור ולומר בכל שבת פרשה זו בקול רם לאחר תפילת העמידה.

וכן פסק השו"ע[3]: "חוזרים לומר ויכולו משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילה, וגם להוציא למי שאינו יודע, ואומרים אותו בקול רם ומעומד (לפי שהם כמעידים על מעשה בראשית, וכדין עדות שנאמרת בעמידה, ועל כן נהגו לאומרו כל הציבור יחד)", ומ"מ כתבו האחרונים[4] שאם טעה ולא אמר פרשת ויכולו בתפילה (בין בתפילת לחש בין לאחריה) אינו חוזר ומתפלל אלא די שיאמרנה בקידוש.

מאחר שיש באמירת פרשה זו תוכן של עדות ואין עדות ליחיד, נחלקו הפוסקים[5] אם יחיד רשאי לחזור ולאומרה לאחר תפילת העמידה, ועל כן כתבו האחרונים[6] שראוי לחזור ולאומרה, אלא שיתכוון מפורשות שאומרה שלא בתורת עדות.

עוד יש להוסיף שכפי שהתבאר[7] תיקנו חז"ל לומר ברכת 'מעין שבע' ("מגן אבות בדברו") בכדי לעכב את הציבור בסוף התפילה וכך המאחרים לא ישארו לבדם בבית הכנסת, וע"פ טעם זה כתבו ראשונים שאין לאומרה אלא בציבור, וכן פסק השו"ע[8]: "ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה", ואמנם הוסיף הרמ"א: "מיהו, אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה, וכן נוהגין הציבור לאומרה עם ש"ץ בלא פתיחה וחתימה", אך כתבו אחרונים[9] שכן הדין דוקא כשמתפלל בציבור, אך יחיד המתפלל בפני עצמו אינו אומרה כלל.

ולענין שאר תפילות השבת, יש לציין שכתבו האחרונים[10] שמאחר ואין המתפלל ביחידות רשאי להתפלל בלשון ארמית, לפיכך אינו אומר 'יקום פורקן' (מה גם שענינו של ה'יקום פורקן' השני הוא ברכה לקהל, וממילא לא שייך לאומרו ביחיד, ומטעם זה אף אין לומר 'מי שברך' לקהל ולעוסקים בצרכי הציבור[11]), אולם יש מורים[12] לומר את ה'יקום פורקן' הראשון הואיל וענינו ברכה לחכמי ישראל.

מאידך יש לציין שגם המתפלל ביחידות אומר את ברכת החודש בשבת קודם ראש חודש, לפי שעיקר ענינה להזכיר על החודש הקרב[13] (ועל כן יש לאומרה אף אם אין יודעים את זמן המולד). כמו כן יקפיד לומר בשבת במנחה את הפסוק "ואני תפילתי" (שכן תיקנו חז"ל[14] לאומרו בתפילה זו, ואינו חלק מהוצאת ספר תורה, על כן אף המתפלל ביחידות צריך לאומרו[15]).

[1] שבת קיט ע"ב, ועיין משנה ברורה (סימן רעא ס"ק מה) שהביא בשם המדרש שיש ענין לומר ג' פעמים פרשת ויכולו, ועל כן נהגו לאומרה בתפילת העמידה, בתום התפילה, ובקידוש.

[2] תוס' פסחים קו ע"א ד"ה 'זוכרהו', ועוד.

[3] סימן רסח סעיף ז.

[4] משנה ברורה שם ס"ק א.

[5] ראה ט"ז שם ס"ק ה ואליה רבה שם ס"ק יד, ועיין ביאור הלכה (שם ד"ה 'ומעומד') שכתב שיש להשתדל לסיים תפילת לחש באופן שיספיק לשוב ולאומרה יחד עם ציבור, לעומת זאת עיין חזון איש (סימן לח אות י) שכתב שמשום יו"ט שחל בשבת יש לאומרה תמיד אף ביחידות, ואף יחיד שסיים תפילת עמידה לאחר שהציבור אמרו ויכולו, אין צריך לחזר אחר אדם נוסף לחזור ולומר עמו ויכולו (ברם, עיין בשו"ת המורים בקשת סוף סימן 5 שכתב בשם הגר"א נבנצל ששמע מתלמידי החזו"א שחזר בו בסוף ימיו והורה להדר לחזר אחר אדם נוסף לאמירת ויכולו).

ואגב, עיין בספר שולחן שלמה (סימן רסח אות א) שנטה לומר שניתן לומר 'ויכולו' עם הציבור אף כשהוא אוחז באמצע 'אלהי נצור'. ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן כד) שיחיד העומד ב'ויכולו' של תפילת לחש בזמן שהציבור מתחיל לאומרה בקול רם, יאמר עמהם בקול, ולאחר התפילה יחזור ויאמרנה שנית בפני עצמו, ובספר שולחן שלמה (שם הערה א) כתב שאף אם התחילו הציבור לומר 'ויכולו' מיד לאחר שסיים לאומרה בלחש, רשאי לחזור ולאומרה עמהם, לפי שאין איסור לכפול בתפילת לחש חלק מהברכה.

[6] משנה ברורה שם ס"ק יט.

[7] בתשובה א.

[8] סימן רסח סעיף ח. ואגב יש להוסיף שהעיר המשנה ברורה (שם ס"ק כב) שמאחר ועיקר התקנה שיאמר הש"ץ ברכה זו, לפיכך על הש"ץ להמתין עד שהציבור יאמרו "מגן אבות כו'", ורק לאחר מכן יחזור הוא על כך בקול רם.

[9] עיין אליה רבה שם ס"ק יז.

[10] משנה ברורה סימן קא ס"ק יט, שכן פסק השו"ע (שם סעיף ד) שאין יחיד מתפלל בלשון ארמית.

[11] עיין ספר אשי ישראל פרק לו סעיף סח ובהערה שם.

[12] ספר שערי אפרים שער י סעיף כו, ובאריכות בשו"ת רבבות אפרים ח"א סימן רטז. ועיין שו"ת הר צבי (ח"א סימן סד) שתמה על דעה זו ורצה ליישב בדוחק שניתן להקל מאחר ועיקרה שאילת צרכי שמים, אלא שנשאר בצ"ע לפי שיש בה אף שאילת צרכי עצמו.

[13] ראה משנה ברורה סימן תיז ס"ק א וספר תפילה כהלכתה פרק כב הערה א.

[14] ראה טור ריש סימן רצב שתיקנו לאומרו ע"פ המדרש שאע"פ שאכלו ושתו מ"מ עיקר ענינם לעמוד בתפילה לפני הקב"ה "ואני תפילתי לך ה' כו'".

[15] ועיין משנה ברורה (שם ס"ק ד) שציבור שאין בידם ספר תורה במנחה יאמרו את הקדיש לאחר 'אשרי' 'ובא לציון', ולאחריו יאמרו 'ואני תפילתי' קודם תפילת העמידה.