פרק ד

שאלה: האם חייל היוצא אל מחוץ לתחום בשל סיבות מבצעיות, צריך להישאר במידת האפשר בתוך ד' אמותיו? האם חיילי סיור היוצאים מחוץ לתחום רשאים ליטול עימם סידור תפילה וכד' (כשאין בכך איסור של העברת רשויות בשבת)?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "מי שיצא חוץ לתחום ברשות, כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה, יש לה אלפיים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו, ואם הגיע לעיר, הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפיים לכל רוח חוץ לעיר".

אלא שבפשטות אף היוצא מן התחום לצורך פיקוח נפש, אינו רשאי ליטול עימו חפצים שאינם לצורך מבצעי, ואפילו כשאין בכך איסור של העברת רשויות, שהרי נפסק בשו"ע[2]: "כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפיים אמה לכל רוח, כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפיים אמה של בעליהם". ואכן ע"פ זה כתבו מפוסקי דורנו[3] שנהג רכב הצלה הנוסע אל מחוץ לתחום, ישתדל לרוקן את הרכב מחפצים שאינם חיוניים לנסיעה. ובשל כך

יש מפוסקי דורנו[4] שהורה שבכדי לאפשר ליטול במצבים אלה חפצים נצרכים, כסידור וטלית, יש להפקירם קודם השבת, כך שבשבת יהיה דינם כחפצים מופקרים שלא חל עליהם איסור תחומין.

לעומת כל זה יש מפוסקי דורנו[5] שנטו לומר שכשהותרו הבעלים לצאת אל מחוץ לתחום, חל ההיתר אף על חפציהם, ובמידה שאין בהוצאתם איסורי העברת רשויות, רשאים ליטלם עימהם, שכן מוכח ממצבים שונים שהותרה בהם היציאה אל מחוץ לתחום, ולא הוזכר כלל שיש לצמצם בנטילת בגדים וחפצים כשיוצאים לענינים אלו.

עם זאת, יש לציין שההיתר לשיטה זו כולל דוקא את הוצאת חפצי היוצא להציל, אך אינו רשאי להוציא חפצים של אחרים עימו, שהרי קנו שביתה בתחום בעליהם. ומ"מ מסתבר שמותר לו להוציא גם פריטי ציוד המיועדים באופן כללי לחיילים ולא נמסרו לחייל מסוים, שהרי אין אדם שדעתו עליהם לקנות להם שביתה[6]. לעומת זאת, לדעת הגר"ש גורן[7], במידה שחל על החיילים 'פטור תחומין במחנה', אין עליהם כל איסור תחומין, ויהיו רשאים להוציא עמם גם חפצים של אחרים, ובאותה מידה יהיו גם רשאים להנות מחפצים כאלה שהובאו אליהם אל מחוץ לתחום, למרות שקנו שביתה לבעליהם במקומם.

לפיכך היוצא אל מחוץ לתחום לצורך הצלת נפשות אינו צריך להימנע במהלכה מיציאה אל מחוץ לד' אמותיו (מה גם שלעיתים חל עליו 'פטור תחומין במחנה'[8]). יתר על כן, מאחר שיציאתו בהיתר, רשאי אף ליטול עמו לפעילות את חפציו הנצרכים לו, כסידור או טלית וכד', ואין אומרים שקנו שביתה במקומם (אולם אינו רשאי ליטול עימו חפצים ששאל מחבריו, אלא אם כן שאלם קודם השבת, למעט לשיטת הגר"ש גורן המקל גם בכך).

ברם, כל זאת לענין הוצאה אל מחוץ לתחום, אך עדיין אין היוצא אל מחוץ לעירוב רשאי לשאת חפצים, משום דיני הוצאה מרשות לרשות, על כן אף במקום צורך אינו רשאי לטלטלם אלא בדרכים שהותר לטלטל חפצים מחוץ לעירוב, כגון באמצעות העברתם דרך מקום פטור, או באמצעות צירופם לציוד שנצרך לנושאו מסיבות מבצעיות, ונשיאתם יחד^[9].

[1] סימן תז סעיף א, ע"פ המשנה בעירובין פ"ד מ"ג.

[2] סימן שצז סעיף ג, ע"פ המשנה בביצה (פ"ה מ"ג): "הבהמה והכלים כרגלי הבעלים".

ועיין מגן אברהם (סימן תד ס"ק א) ובאריכות בשדי חמד (מערכת ת כלל ס) שנחלקו ראשונים למ"ד תחומין מן התורה, האם אף כליו של אדם בכלל זה, או שמא הוצאת כלים מחוץ לתחום אסורה לכו"ע רק מדרבנן.

[3] שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סה, ספר תורת היולדת פרק יז.

[4] שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן ל, וע"ש שכתב שכדי שלא יהיה ספק בכוונת ההפקר של החייל, ראוי להשאירם הפקר לתשמישי כל החיילים שיבואו אחריו, ויכתוב בתוך הספר: "ספר זה הפקרתי כדי לאפשר תשמישו לכל יהודי בכל עת, והריני מבקש שכל מי שמגביהו או שלומד בו, שיכוון שלא לזכות בו".

[5] שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן טו ושו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן לז.

ועיין עוד באריכות בענין זה בספר תורת היולדת (פרק ב הערה ו) שנטה לבאר שכיון שחייבתו תורה לעסוק בהצלה, מעשה ההוצאה כלל אינו מיוחס לו, ועל כן אינו מחויב להסיר מה שעליו, אולם אינו רשאי ליטול חפצים שאינם הכרחיים, ועל כן סיכם שמן המובחר שיפקיר חפציו קודם השבת.

[6] וכדין בור מים ציבורי שמימיו לא קנו שביתה במקומם, כמבואר בגמרא ביצה לט ע"א, ועיין בספר תורת היולדת פרק יג הערה ט.

[7] עיין בתשובה הקודמת.

[8] עיין שו"ת משיב מלחמה ח"א סימנים כג, לה, וח"ב סימנים פא, פג, ובאריכות לעיל תשובה ג.

[9] עיין בענין זה לעיל פרק מד תשובה י.