פרק כ

שאלה: האם חיילים שיצאו למשימת אבטחה מיד לאחר הקידוש, רשאים לאכול שם, או שמא מחויבים לקדש שם בשנית? האם חיילי מחסום שאין ברשותם חלות, רשאים לקדש ולאכול את המזון שברשותם, או שמא מאחר ואין בידם פת, לא נחשבת ארוחתם לסעודה ולא יצאו כך ידי חובת קידוש? האם מפקד שנחפז לצאת לסיור בוקר לאורך גדר המערכת, רשאי לשמוע קידוש בבסיס ולאכול לאחר מכן במהלך הסיור?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה כו', ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דאמר אביי כי הוינא בי מר, כי הוה מקדש אמר לן טעימו מידי, דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה (כלומר, שמא לא יזדמן לכם לקדש לאחר זמן במקום סעודתכם), ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה". ובראשונים[2] אף מובא מקור הדין מדרשה: "וקראת לשבת עונג - במקום עונג שם תהא הקריאה".

וכן פסק השו"ע[3], והוסיף[4]: "כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי קידוש במקום סעודה, וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם (ושאר מיני מזונות[5]) או שתה יין, אבל אכל פירות, לא", ובארו האחרונים[6] הטעם, לפי שדוקא לחם ועוגות ואף יין הסועד את הלב חשובים לסעודה, משא"כ שאר מאכלים.

על כן יש להקפיד על אכילת כזית או שתיית רביעית יין (ויש אף שכתב[7] שצריך לשתות רביעית (כחצי כוס) יין מלבד שתיית מלוא לוגמיו בזמן הקידוש). ברם, יש שחלקו[8] על האפשרות לצאת ידי חובה זו בשתיית יין, ומאידך יש שנקטו[9] שאפילו אכילת פירות תועיל לענין זה, ולמעשה הורו האחרונים[10] שבמקום דחק ניתן לצאת בשתיית יין (ובקידוש הלילה שעיקרו מן התורה, יקפיד על שתיית רביעית מלבד היין ששתה בזמן הקידוש), ואילו ביציאה באכילת פירות וכד' אין להקל אף במקום חולשה ודחק אלא רק בקידוש של שחרית שעיקרו מדרבנן.

לפיכך לכתחילה יש לאכול במקום הקידוש כזית פת או מיני מזונות, ובמקום דחק ניתן אף לצאת בשתיית יין (אלא שבקידוש הלילה יש להקפיד לשתות רביעית מלבד שתיית מלוא לוגמיו בקידוש), ואף במקום דחק אין להסתפק באכילת פירות וכד' אלא רק בקידוש של שחרית.

עוד יש להעיר שכל זאת לענין דין קידוש במקום סעודה, אך מעבר לכך עליו לקיים מצות סעודת השבת כדיניה, ועל כן אף כשיצא ידי קידוש, עדיין מחויב לאחר מכן לקבוע סעודתו על פת.

[1] פסחים קא ע"א.

[2] רשב"ם שם ד"ה 'אף ידי קידוש', ועוד.

[3] סימן רעג סעיף א.

יש להעיר שבפשטות מוטל דין זה על כל השומעים, וכל מי שיוצא בקידוש מחויב לסעוד במקום, אולם עיין בשו"ת יביע אומר (ח"ב סימן יט) ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן ב וח"ה סימנים קטו-קיז) שהקלו בכך במקום צורך ונקטו שאם המקדש קיים דין קידוש במקום הסעודה, הרי שחל הקידוש לכולם ורשאים שאר השומעים לטעום מעט אף שאין בטעימתם משום סעודה, ומ"מ לכתחילה אין ראוי לנהוג כן.

[4] שם סעיף ה. ועיין עוד שם סעיף ז שלכתחילה יש לקדש ולסעוד במקום הנרות.

[5] משנה ברורה שם ס"ק כה, ילקוט יוסף שם סעיף ט.

[6] משנה ברורה שם ס"ק כו.

[7] לבוש שם, כף החיים שם ס"ק לח.

[8] רע"א על השו"ע שם, שכן דעת הטור.

[9] שלטי גיבורים שם כ ע"א מדפי הרי"ף.

[10] משנה ברורה שם ס"ק כה-כו, שער הציון שם ס"ק כט, ילקוט יוסף שם, ובשו"ת יביע אומר ח"ב סימן יט אותיות י, יד-טז. ועיין עוד ביאור הלכה (שם ד"ה 'כתבו הגאונים') שהביא מנהג הגר"א שנמנע מיציאה ידי חובת קידוש בכל דרכים אלה והקפיד תמיד לקדש במקום סעודה גמורה, וכעין זה בערוך השולחן שם סעיף ח.