פרק יט

שאלה: כיצד ינהג מפקד ששמע קידוש מאחר, ועד שהועברה אליו כוס היין נאלץ לענות לשיחה דחופה קודם שיטעם מן היין?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "קידש וקודם שיטעום הפסיק בדיבור, חוזר ומברך 'בורא פרי הגפן' ואין צריך לחזור ולקדש", ובארו האחרונים[2] הטעם, לפי שהקידוש נערך על הכוס כראוי, ורק מדיני ברכת הנהנין אינו רשאי לטעום כשהפסיק בין ברכה לטעימה, ואכן העירו[3] שאם ההפסק היה בעניני הקידוש או הסעודה, אף אינו צריך לחזור ולברך, ומאידך, אם קודם שטעם עקר ממקומו (או שהסיח דעתו לגמרי מן הקידוש[4]), עליו לשוב ולקדש.

המנהג[5] שגם שאר המסובים היוצאים ידי חובת הקידוש נמנעים מדיבור עד שיטעם המקדש, אולם בדיעבד אפילו שחו קודם שיטעם המקדש מן היין, אין זה לעיכובא ויצאו בקידוש זה[6]. ברם, אם חפצים לטעום בעצמם מן היין, וכל שכן אם המקדש יצא משם ואחד המסובים שותה במקומו בכדי לצאת ידי חובת קידוש[7], הרי שעליהם להימנע מהפסק בדיבור עד אחר שיטעמו.

[1] סימן רעא סעיף טו.

[2] משנה ברורה שם ס"ק עו.

[3] שם ס"ק עה וס"ק עח.

[4] ראה שמירת שבת כהלכתה פרק מח סעיף ה.

[5] עיין בן איש חי שנה ב פרשת בראשית אות כד, ובאריכות בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן ע אות א, ובשו"ת חשב האפוד ח"א סימן ב, והטעם, לפי ששתיית היין היא חלק ממצות הקידוש.

[6] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף ו, ילקוט יוסף סימן רעא סעיף מ.

[7] עיין בתשובה הקודמת.

ולענין זה יש להוסיף שכתב בשמירת שבת כהלכתה (שם סעיף ד) שמאחר שנחלקו הפוסקים (עיין משנה ברורה סימן קסז ס"ק מג) אם ניתן לצאת בברכת היין של המברך בזמן שהמברך עצמו הפסיק בין הברכה לשתייה, לפיכך ראוי שבמקרה זה יימנעו שאר המסובים מלשתות מן היין, ורק אחד מהם יסמוך על המקילים, בכדי שלא יהא הקידוש לבטלה. אולם בבן איש חי (שנה א פרשת אמור אות טז) ובכף החיים (שם ס"ק נט) כתבו שאין ההפסק של המברך מונע מהשומעים מלצאת בברכתו, ולשיטתם יהיו רשאים כל המסובים לטעום מן היין.