פרק יד

שאלה: מהי כמות היין המינימלית הנצרכת לקידוש? האם חיילים שברשותם כמות יין קטנה שאין בה בכדי מילוי כל הכוס, רשאים לקדש כך?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית, כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית", ובמקום אחר נאמר[2]: "אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש, המקדש וטעם מלוא לוגמיו, יצא, ואם לאו, לא יצא". וכן פסק הרמב"ם[3]: "כיצד הוא עושה לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית (כחצי כוס מצויה[4]) או יתר כו', ואחר כך מקדש ושותה מלוא לוגמיו".

עוד מבואר בגמרא[5] שמפאת חשיבותה צריך שתהא כוס של ברכה מלאה, וכן מובא ברמ"א[6]: "הגה, וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו[7]", אולם העירו האחרונים[8] שאין דין זה אלא למצוה מן המובחר, ועל כן במקום צורך ניתן להקל בכך.

[1] שבת עו ע"ב.

[2] פסחים קז ע"א.

[3] פכ"ט משבת ה"ז.

[4] רבים נוקטים ששיעור רביעית הינו 86 סמ"ק (כמנין 'כוס' בגימטריה), ויש מחמירים להצריך 150 סמ"ק (כמנין 'כוס הגון' בגימטריה), עיין שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף ט וילקוט יוסף סימן רעא סעיף כג. כוס מצויה הינה בעלת תכולה של כ-200 סמ"ק.

[5] ברכות נא ע"א: "אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה (מבפנים), ושטיפה (מבחוץ), חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו, ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא".

[6] סימן קפג סעיף ב.

[7] אולם יש שאין ממלאים כל כך, מחשש שישפך מהיין ויתבזה. משנה ברורה שם ס"ק ט.

[8] משנה ברורה שם, שכן מוכח מהשו"ע (סימן רעא סעיף יא) שאם אין לו אלא כוס אחת רשאי לקדש עליה בערב ולאחר שיתקן פגימתה יוכל לקדש למחרת על היין שנותר בה. ועיין עוד משנה ברורה (סימן קפב ס"ק יט, לב) שניתן אף למלא הכוס בהכנסת חתיכת חלה וכד' לתוכה (ויאכלנה לאחר מכן), שאין צריך להיות מלא דוקא מיין.