פרק יא

שאלה: האם חייל שאין כוס מצויה בידו יוכל לקדש על בקבוק היין או על מימיית מיץ ענבים? ומה דין כוס סדוקה לענין זה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה (מבפנים), ושטיפה (מבחוץ), חי (דהיינו מבלי לערב בו מים[2], ויש אומרים[3] שיהא הכוס 'חי', כלומר, שלם), ומלא, כו', ונותן עיניו בו כו'. אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא".

וכן פסק השו"ע[4]: "כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות, אין צריך כו'. צריך לחזור אחר כוס שלם כו'. ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו", והעיר הרמ"א[5]: "הגה, ועל כן אין לוקחין כוס שפיו צר לברך עליו", אולם רבים[6] חולקים על חומרה זו, לפי שפשט כוונת הגמרא שיתן עיניו בכוס ולא ביין, על כן במידה ואין כוס מצויה לו, יקדש ישירות על בקבוק היין.

כתבו הפוסקים[7] שלכתחילה יש להקפיד שתהא הכוס בעלת חשיבות ושלימה לחלוטין, ואפילו בסדק קל בכוס או אף בשבר בבסיס הגביע יש להחמיר (ויש אף הנמנעים[8] מטעם זה מלקדש בכוס חד-פעמית), אכן במקום צורך ניתן להקל ולקדש בכוס שבורה, מלבד אם ניקבה עד שאינה מכילה רביעית יין מן הנקב ולמטה, שאז אין עליה שם כוס כלל.

[1] ברכות נא ע"א.

[2] וכן פסק השו"ע (סימן קפג סעיף ב): "יתן היין לתוכו חי, עד שמגיע לברכת הארץ, ואז מוזגו להודיע שבח הארץ". אולם העיר הרמ"א: "הגה, ויש אומרים דאם היין אינו חזק אין צריך למוזגו, וכן נוהגין באלו הארצות".

[3] תוס' שם נ ע"ב ד"ה 'מודים חכמים'.

[4] סימן קפג סעיפים א-ד.

[5] שם. ועיין עוד בדרכי משה (שם אות ה) שיש מבארים טעם החומרה בכלי שפיו צר, מצד שלא ניתן ללגום ממנו בשופי וכדרך חשיבות, אכן למעשה אין הדבר מעכב, ועיין רמ"א סימן תעב סעיף טו.

[6] ראה משנה ברורה סימן קפג ס"ק יח, כף החיים שם ס"ק כה, שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף יא, ילקוט יוסף סימן רעא סעיף מב. ויש להוסיף שנראה שבבקבוק שקוף ניתן יותר להקל, שהרי יכול ליתן עיניו ביין.

[7] משנה ברורה סימן קפג ס"ק יא ושער הציון ס"ק יד, ילקוט יוסף סימן רעא סעיף כג.

[8] עיין שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן לט, אולם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן כג) חלק על עיקר חומרה זו, ולמעשה המנהג להקל במקום צורך (ראה שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף יא וילקוט יוסף שם סעיף מא).