פרק ח

שאלה: כיצד ינהג לענין קידוש, חייל שבשבת עם שחר חפץ לאכול מעט טרם צאתו ל'פתיחת ציר' רגלית ממושכת? האם חיילים ששבו מפעילות לילית מאומצת ועומדים עוד לפני תחקיר ממושך, רשאים לאכול קימעא קודם תפילה, והאם מחויבים בקידוש על אכילה זו?

תשובה: כפי שהתבאר[1], מפאת חובת הקידוש אין לטעום כלום קודם לכן, וכן פסקו הרמב"ם[2] והשו"ע[3] לענין קידוש היום: "ולא יטעום קודם לו כלום, כמו בקידוש הלילה", אלא שהוסיף השו"ע: "ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפילה מותר, מפני שעדיין לא חלה עליו חובת קידוש", דהיינו, מאחר שקודם התפילה אינו רשאי לסעוד ועל כן לא חלה עליו חובת קידוש, לפיכך לא נאסר באיסור אכילה הנ"ל, ואמנם אסור באכילה בכל בוקר מפאת חובת תפילת שחרית, אלא ששתיית מים (וכן אכילה קלה למי שרעב ביותר עד שאין דעתו מיושבת עליו) אינה כלולה באיסור זה[4].

אכן דעת רבים מהאחרונים[5] שמי שהותר לו לסעוד סעודה משמעותית קודם תפילה, כגון חולה (או לוחם שנצרך לכך מסיבות מבצעיות), מחויב לקדש מתחילה, וממילא חל עליו איסור אכילה קודם לכן, אולם יש מן האחרונים[6] שנקטו שאין לקדש אף במצבים אלה אלא לאחר התפילה.

לפיכך אין לאכול בבוקר יום השבת קודם תפילה וקידוש, למעט אכילה קלה למי שרעב ביותר עד שאין דעתו מיושבת לתפילה, וכך אף ינהג השב מפעילות מבצעית ונצרך לאכול מעט ליישוב דעתו. אולם אם נצרך מסיבות מבצעיות לאכול סעודה משמעותית בזמן זה, יקדש תחילה, אא"כ אין באפשרותו לקדש, או שאין יין בהישג ידו וכד', שאז יסתמך על שיטות האחרונים שאין לקדש אלא לאחר התפילה.

עם זאת, יש להוסיף שאיסור אכילה קודם תפילת שחרית מתחיל מחצי שעה קודם עלות השחר[7], ועל כן חייל הנצרך לאכול בשעת בוקר מוקדמת, ישתדל, במידת האפשר, לאכול לפני זמן חלות האיסור, ובכך יוכל לאכול בריווח.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] פכ"ט משבת ה"י. ברם, עיין בראב"ד שם שהשיג על דין זה ונקט שמאחר ואין מן התורה חובת קידוש ביום, לפיכך אין לאסור אכילה קודם קידוש זה.

[3] סימן רפט סעיף א.

[4] ראה שו"ע סימן פט סעיפים ג-ד.

ועיין עוד שמירת שבת כהלכתה (פרק נב סעיף י ובהערה שם) שמי שלא קידש בלילה, אסור אף בטעימה קלה קודם תפילה, הואיל ואיסור האכילה המוטל עליו הינו מפאת חובת קידוש ולא רק בשל חובת התפילה. אולם בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סימנים א-ב) הקל בכך.

[5] ביאור הלכה סימן רפט ד"ה 'חובת קידוש', ועיין שו"ת אגרות משה (ח"ב סוף סימן כו) ושמירת שבת כהלכתה (פרק נב סעיף יב) שכל דין זה דוקא באכילה שיוצאים בה ידי חובת קידוש במקום סעודה, דהיינו שאוכל פת או עוגה וכד', אך מותר במצבי חולשה אלה לאכול בלא קידוש מאכלים שאינם חשובים לסעודה (דכי משום שנצרך לאכילה קלה, יוסיף לשתות יין לפני תפילה?!). ועיין עוד בשמירת שבת כהלכתה (שם הערה מה) שאף כשמפאת חולשה אוכלים לעיתים פרוסת עוגה, לא חשוב אכילת קבע, וממילא לא חלה על כך חובת קידוש (ועיין שו"ת בצל החכמה ח"ד סימן קמז שהקל באכילת מיני מזונות בלא קידוש, למקפיד תמיד לקדש רק במקום סעודת פת, ועיין גם ילקוט יוסף בהוספות שבסוף הספר סימן רעג סעיפים ו-ז).

[6] שו"ת קרן לדוד סימן פד, שו"ת חלקת יעקב או"ח סימן צב, ושו"ת דברי יציב סימן קלא, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן לא, וסומכים על שיטת הראב"ד הנ"ל ועל כך שאפשר שלא חילקו חכמים בתקנתם וקבעו חובת קידוש בכל מקרה דוקא לאחר התפילה, ומ"מ נראה שאף לשיטתם אין להקל באכילת יותר מכביצה (כ-56 סמ"ק).

[7] ראה משנה ברורה סימן פט ס"ק כז.