פרק ז

שאלה: האם חיילים שבגלל נסיבות מבצעיות נאלצו לאכול ארוחתם מיד עם כניסת השבת (קודם שיתפללו תפילת ערבית), מחויבים לקדש קודם הארוחה? האם צוות לוחמים שהוזעקו לאירוע פח"ע ונאלצו לאכול בערב בלא קידוש ורק לאחר מכן הזדמן להם יין, יקדשו לאלתר, או שמא ימתינו מלקדש עד למחרת קודם סעודת הבוקר?

תשובה: נאמר בירושלמי[1]: "רבי יודא נשיא שאיל לרבי מונא, בגין דאנא צחי (צמא), מה אנא למישתי? אמר ליה, תני רבי חייא, אסור לאדם שיטעום כלום עד שיקדש", וכן משמעות הגמרא[2]: "אמר רבא, הילכתא: טעם – מקדש", כלומר, אע"פ שעבר על האיסור ואכל קודם קידוש (ואפילו במזיד), מ"מ עדיין מוטלת עליו חובת קידוש.

ע"פ זה פסק השו"ע[3]: "אסור לטעום כלום קודם שיקדש, אפילו מים", ובהמשך[4]: "אע"פ שאסור לו לטעום קודם קידוש, אם טעם, מקדש", והוסיפו האחרונים[5] שאפילו סיים סעודתו, יקדש לאלתר[6], ולא ימתין עד למחרת קודם סעודת הבוקר.

איסור זה נובע מפאת חובת הקידוש, לפיכך כתבו הפוסקים[7] שאיסור האכילה בליל שבת חל מיד עם כניסת השבת, ואף אם קיבל על עצמו שבת בשעה מוקדמת, נאסר באכילה בלא קידוש מאותה שעה.

אכן, מלבד האיסור הנ"ל ישנו אף איסור אכילה בתחילת כל ערב מפאת חובת קריאת שמע ותפילה, וכמבואר בגמרא[8]: "תניא, חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה" (ומ"מ אין אכילה קלה של פירות או אפילו מעט פת בכלל איסור זה[9]), ועל כן מעיקר הדין בליל שבת יש להתפלל ערבית תחילה ורק לאחר מכן לקדש ולסעוד, אולם במקום צורך ניתן לדאוג לאמצעי תזכורת כלשהו ולדחות את התפילה לאחר זמן[10] (ומ"מ באם מתאפשר הדבר, יש לקרוא קריאת שמע תחילה[11]), ועל כן הנאלץ להקדים ולאכול בליל שבת קודם תפילת ערבית, מחויב לקדש קודם סעודתו.

עוד יש להוסיף שאיסור האכילה קודם תפילת ערבית מתחיל מחצי שעה קודם צאת הכוכבים[12], לפיכך כתבו הפוסקים[13] שהמקבל שבת קודם זמן זה, רשאי אף לכתחילה לקדש ולסעוד לאלתר.

[1] פסחים פ"י ה"א.

[2] פסחים קו ע"ב.

[3] סימן רעא סעיף ד.

[4] שם סעיף ז.

[5] משנה ברורה שם ס"ק לז, ונראה הטעם לפי שעיקר המצוה לקדש השבת בכניסתה.

[6] ובכדי לקיים דין 'קידוש במקום סעודה', יקפיד לאכול לאחר הקידוש כזית לחם או עוגה. ועיין עוד שו"ע הרב (שם סעיף טו), שמירת שבת כהלכתה (פרק נב סעיף כא), וספר מנוחת אהבה (פ"ז סעיף ט), שאם קידש לאלתר לאחר הסעודה, נחשב לו כקידוש במקום סעודה, ואינו צריך לחזור ולאכול (ועיין משנה ברורה שם ס"ק לב).

[7] משנה ברורה שם ס"ק יא (ועיין שו"ת באר משה (ח"ח סימן סד) שבשעת דחק ניתן להקל לשתות מים עד השקיעה, ובילקוט יוסף (שם סעיף טז) הקל בדוחק אף בזמן בין השמשות).

[8] ברכות ד ע"ב, נפסק בשו"ע סימן רלה סעיף ב.

[9] משנה ברורה שם ס"ק טז.

[10] ראה משנה ברורה שם ס"ק יח, ועיין לעיל פרק כז תשובות ב-ג.

[11] עיין שו"ע שם.

[12] ראה שו"ע שם.

[13] משנה ברורה סימן רעא ס"ק יא. ברם, בספר מעשה רב (אות קיז) מובא בשם הגר"א שדייק מלשון הגמרא (ברכות כז ע"ב "ת"ש דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס", שאין לקדש מבעוד יום אא"כ התפלל ערבית תחילה, ושלענין זה אין להסתפק בקבלת שבת באמירה בלבד, ועיין בהגהות פעולת שכיר (שם) שהעיר שאפשר שהגמרא נקטה ע"פ המקובל בזמנה שהיו מקבלים השבת בתפילה, אך אה"נ ניתן אף לקבל שבת באמירה קודם הקידוש, ועיין עוד באריכות בענין זה בספר שבת ומועד בצה"ל עמוד ק.

ולענין הקדמת קבלת שבת מבעוד יום, עיין עוד לעיל פרק ל תשובה ד.