פרצות

מה.  פירצה בגדר ברוחב של יותר מעשר אמות פוסלת את העירוב, פחות מעשר אמות, מוגדרת כפתח ואינה פוסלת, מלבד כאשר היא גדולה מסך העומד באותה רוח[1] (או שהיא בקרן זוית, וכפי שיבואר להלן).

מו.  מחיצה שיש בה שתי פרצות, אם אחת הפרצות קטנה מהעומד שביניהן, הרי שהפירצה בטלה לגביו, אם היא שווה לעומד אינה בטלה לגביו, אא"כ גם הפירצה השניה שווה לעומד, לאור זאת מחיצה שמצידה האחד פירצה הגדולה ממנה ומצידה השני פירצה השווה לה, בטילה לגביהם, וכל שכן שתיבטל אם משני צידיה ישנם פרצות הגדולות ממנה[2].

מז.  פירצה בפינת המחיצה שרוחבה למעלה מארבעה טפחים, פוסלת, הואיל ו'פיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי', ודוקא כשהפירצה 'אוכלת' בשתי רוחות[3]. הניח קנה בפינה, אין הפירצה נחשבת כפירצה בקרן זוית, אלא כשתי פרצות נפרדות, כל אחת בדופן אחרת[4].

מח.  ניתן להכשיר פירצה שרוחבה למעלה מעשר אמות באמצעות הקמת מחיצה במקביל לפירצה ובתוך עשר אמות לה, כך שהריווח שיוותר בין המחיצות משני הצדדים יידון כפירצה קטנה[5].

מט.  שער העשוי כגדרי מחיצה, כשער 'כנפיים' או כשער חשמלי הנע על גבי מסילה (להבדיל ממחסום זרוע, או מחסום פלסטי נייד - 'ניו ג'רסי'), ורגילים לסוגרו, נידון כמחיצה בנויה, ואפילו בשעה שהוא פתוח ורוחב הפתח למעלה מעשר אמות[6] (בשעת דחק ניתן גם להקל בשער חשמלי שרגילים לפותחו תוך חילול שבת, כל שמקפידים לסוגרו מסיבות בטחוניות[7]). ומ"מ ראוי תמיד להקים מעל גבי השער משקוף, שתהא לו צורת הפתח[8].

כמובן שבכל זה יש לוודא שתחתית השער אינה גבוהה מן הקרקע למעלה מג' טפחים, (ולכתחילה ראוי גם להקפיד שלא יהיה רווח הגדול מג' טפחים בין כנפי השער או בין השער לגדר[9]).

נ.  שטח המוקף משלושה צדדים ופרוץ במלוא צידו הרביעי, אינו נחשב כמוקף[10]. לפיכך אם היתה מחיצה ממוקמת בניצב למחיצה המכשירה וחוצצת בינה לבין פירצה שאין בה עשר אמות, אין הפירצה נחשבת לפתח ('מחיצה מסלקת'). מטעם זה השטח שבין מבנים המשמשים מחיצה למוצב נמצא למעשה מחוץ לעירוב.

נא.  קטע גדר שנפער בו חור שגובהו פחות משלושה טפחים, כשר, לפי שכל פחות משלושה טפחים נידון כ'לבוד' (סתום), היה החור גדול יותר, אם הפירצה בשלושת הטפחים הסמוכים לקרקע ('פירצה שבוקעים בה גדיים'), אותו קטע אינו נידון כמחיצה. היתה הפירצה למעלה משם והמחיצה שנשארה מעליה (עד גובה עשרה טפחים) גדולה ממנה, כשרה, הואיל והעומד מרובה על הפרוץ. אולם אם המחיצה שמעליה קטנה ממנה, מצטרף אוויר חלל הפירצה שתחתיה והאוויר שמעליה, ושניהם מביאים לביטול המחיצה שנותרה[11].

[1] סימן שסב סעיף ט: "פרוץ כעומד מותר, בין בשתי בין בערב, ובלבד שלא יהא במקום אחד פרוץ יותר מעשר, אבל עד עשר אמות מותר, מפני שהיא כפתח".

[2] עיין סימן שסג סעיף לד: "עוד אפשר לעשות תיקון אחר למבוי שהוא רחב כ' אמות, שירחיק ב' אמות מהכותל ויעשה פס רחב ג' אמות, ויעשה כן גם בצד השני, וישאר פתח רחב י' אמות. או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה, וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה, וכן יעשה בצד השני. או ירחיק ב' אמות וב' טפחים ויעשה פס ב' אמות וד' טפחים, וכן יעשה בצד השני.  וכן כל כיוצא בזה. ובלבד שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל, דאם לא כן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה".

ברם, עיין בשו"ת אגרות משה (ח"ב סימן פט) שנקט שכשסך העומד באותה רוח גדול מהפרוץ, ניתן להכשיר גם מחיצה שהפרצות שמצידיה גדולות ממנה, ואינה בטילה לגביהם.

[3] סימן שסא סעיף ב: "חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מעשר, לרשות הרבים, מקום המחיצה נידון כצידי רשות הרבים שהוא כרמלית (כמו) שהוא החצר. ואם נפרץ בקרן זוית, אפילו בפחות מעשר אסור".

[4] חזון איש סימן עב ס"ק ב.

[5] עיין סימן שנח סעיף ו: "בנה מחיצה באורך עשר לפני מחיצה הראשונה לבטלה שתהיה כמו שאינה, ויהיה מוקף לדירה על ידי השניה, אם הרחיקה מהראשונה שלושה טפחים, מותר".

[6] ומטעם זה אין בסגירת שער בשבת משום איסור עשיית 'מחיצה מתרת', שכן אף בהיותו פתוח הוא נידון כסגור.

[7] עיין בשו"ת חלקת יעקב (סימנים קעה וקפג) שהתיר להסתמך על שער חשמלי הואיל והמניעה מלסוגרו אינה טכנית, אלא איסורא הוא דרביעא עליה, וכעין שמצינו שהקלו לסמוך על שערי העיר גם במקום שהמושל מנע את סגירתם בפועל, כל זאת בהתבסס על דברי השו"ע (סימן שעב סעיף טו, בענין שתי חצרות שיש כותל ביניהם ובשל כך לא ניתן לערבם יחד בלא שיהיה מעבר ביניהם): "היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל, אם רצו מערבין (כ)אחד, אבל אם עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין (כ)אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. והרא"ש ז"ל כתב בהיפך, דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת, והוא שתהא יבשה", ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן צז.

אכן יש להוסיף שבשערים חשמליים שמקפידים לסוגרם מסיבות בטחוניות ניתן להקל ביתר פשטות, שכן הגם שלצערנו פעמים שמחללים שבת בפתיחתם, הלא סגירתם לצורך בטחוני מותרת אף בשבת.

[8] ערובין ו ע"ב: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים", וכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן רפ) שהדלתות לכשעצמן נחשבות למחיצה, וכן נראה שנקטו שו"ת חת"ס או"ח סימן פח, ושו"ת מהרש"ם ח"א סימן קסב, אולם החזון איש (סימן עח ס"ק א) כתב שכל דין זה אינו אלא בדלתות שיש להן צורת הפתח.

[9] עיין שו"ת אבני נזר (שם סימן רפג) שכתב שמסתבר שדלת שאינה ראויה לחסום לחלוטין את הפתח, אינה נידונית כדלת, וממילא אין להחשיבה למחיצה בשעה שהיא פתוחה. ברם, שאר פוסקים לא הזכירו דין זה, ואף בהמשך האבנ"ז (שם סימנים רפד-רפה) משמע שהסתפק בכך.

[10] סימן שסא סעיף ב: "חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מעשר, לרשות הרבים, מקום המחיצה נידון כצידי רשות הרבים".

[11] משנה ברורה סימן שסב ס"ק נ: "דע דכל מחיצה צריך שלא יהיה בתחתיתו חלל שלושה טפחים [דאם היה בו חלל ג' טפחים, אפילו למעלה עשה השבעה טפחים בלא שום חלל דנמצא שהעומד מרובה על הפרוץ, או שהיה למעלה עשרה טפחים שלמים, ג"כ לא מהני, דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין תחתיה]. וכן אם המחיצה היה למטה גובה ששה טפחים והרחיק שלושה טפחים שלמים והעמיד למעלה עוד פס והשלימו לעשרה טפחים, ג"כ לא מהני אף שהעומד מרובה על הפרוץ, דאתי אויר של חלל ג' טפחים שתחת הפס, ואויר שלמעלה מן הפס עד לרקיע, ומבטלי ליה להפס שבאמצע. וכן אם עשה למטה בתחתיתו ג' טפחים וכן למעלה ג' טפחים ובאמצע נשאר רוחב ד' טפחים חלל, אף שבסך הכל יש עומד של ששה טפחים ומרובה הוא על החלל שבינתים, לא הוי מחיצה, דאתי אוירא דלמעלה והאויר ד' טפחים שבאמצע ומבטלי ליה להשלושה טפחים. אבל אם עשה למעלה ארבעה טפחים ובתחתיתו שלושה טפחים ובאמצע נשאר ג' טפחים חלל, בזה לא אמרינן דהאוירין מבטלי ליה להארבעה טפחים עומד שלמעלה, שאחרי שהוא מרובה על האויר שתחתיו, אין יכול האויר לבטלו, דאדרבה האויר בטיל לגביה וכאילו סתום כולו דמיא".