פרק ו

שאלה: האם חייל המוצב בעמדה בזמן סעודה שלישית וברשותו עוגיות, רשאי לקיימה בהם, או שמא עליו להשתדל להשיג לחם משנה? האם בשעת דחק ניתן לקיים סעודה שלישית בפירות, או שמא אין יוצאים כלל באכילה זו?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון (של סוכות), ישלים לילי יום טוב האחרון של חג" – "משלים במאי? אילימא בריפתא - סעודה דיומיה קא אכיל! (כלומר, הלא מקיים בכך את סעודת היום ואין בכך כל השלמה לסעודת החג הראשון), אלא מאי ישלים, ישלים במיני תרגימא (פירות, ויש אומרים בשר, ויש אומרים מיני דגן)".

יש מן הראשונים[2] שלמד מכאן שניתן אף לקיים סעודה שלישית במיני תרגימא[3], ויש שחלקו[4] על לימוד זה, שהרי דרשה הגמרא[5] חיוב ג' סעודות מהפסוק[6] "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה", ומשמע שכשם שאכלו מן ג' פעמים, כן יש לאכול פת ג' פעמים בשבת.

פסק השו"ע[7]: "צריך לעשותה בפת, ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות, ויש אומרים דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר (שאז רשאי להקל במיני מזונות, ובמקום צורך אף בשאר מאכלים)".

עוד נאמר בגמרא^[8]: "אמר רבי אבא, בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות, דכתיב "(ויהי ביום הששי לקטו) לחם משנה". יש מן הראשונים[9] שלמדו מסתימת הגמרא שבכל סעודה בשבת יש לבצוע על לחם משנה, ויש מן הראשונים[10] שלמדו מלקיטת המן שאין חיוב בציעה על לחם משנה בסעודה שלישית, שכן מאחר ולקטו לחם משנה ביום ששי, הרי שלא נותר בידם לסעודה שלישית בשבת אלא כיכר אחד.

פסק הרמ"א[11]: "ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה ב' כיכרות, ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מכיכר אחד שלם. ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בכיכר אחד שלם, אבל יש להחמיר ליקח שנים".

לפיכך יש להיזהר מאוד בקיום מצות סעודה שלישית כתיקונה, בבציעה על לחם משנה ואכילת פת, ברם, במקום צורך ניתן להקל לבצוע על כיכר אחד, וכשאין באפשרותו לאכול פת, יקיימנה לכל הפחות באכילת עוגות וכד', ובדוחק ניתן לקיימה אף בבשר ודגים, ובדלית ברירה אף בפירות ושאר מאכלים. יש לציין שלדעת רבים, כשמקיימים סעודה שלישית בלא פת, אסור להמשיכה לאחר חשיכה[12].

[1] סוכה כז ע"א.

[2] רבינו תם ברכות מט ע"ב תוד"ה 'אי בעי אכיל'.

[3] עיין שו"ת שבט הלוי (ח"א סימן נז) שבאר יסוד הלימוד בכך שסעודה שלישית אינה מעיקר אכילת היום אלא משום מצות עינוג השבת, והואיל ומתווספת על ארוחות היום, חשובה כעין סעודת השלמה המתווספת על הסעודה העיקרית.

[4] תוס' סוכה שם ד"ה 'במיני תרגימא', רא"ש שם פ"ב סימן יג.

[5] שבת קיז ע"ב.

[6] שמות טז כה.

[7] סימן רצא סעיף ה.

[8] שבת קיז ע"ב.

[9] מגיד משנה פ"ל משבת ה"ט, הגהות מיימוניות שם אות ט, אבודרהם דיני שלוש סעודות.

[10] שבולי הלקט (סימן צג) בשם ה"ר בנימין.

[11] סימן רצא סעיף ד.

[12] כן מבואר בערוך השולחן (סימן רצט סעיף ה) שאפילו היו אוכלים מיני מזונות, עליהם לפסוק משיחשיך היום, אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סוף סימן לו) כתב שאם אוכלם בכדי לצאת ידי חובת סעודה שלישית, מותר להמשיך אכילתו אף משיחשיך. ועיין עוד בשמירת שבת כהלכתה (פרק נט הערה מז) שהסתפק בכך, ובספר חזון עובדיה (ח"ב דיני אכילה קודם הבדלה סעיף ד) הורה שרשאי להמשיך אכילתו רק בזמן בין השמשות, אך אין להמשיכה לאחר צאת הכוכבים.