פרק ה

שאלה: האם חייל שנבצר ממנו לאכול סעודה שלישית עד השקיעה, יהא רשאי להתחילה בשעה זו?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנא משמיה דרבי עקיבא, כל הטועם כלום קודם שיבדיל - מיתתו באסכרה, רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא", וכן פסק השו"ע[2]: "אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל (בסעודת לחם[3]) מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק".

דעת רבים מהראשונים[4] שאיסור זה מתחיל כבר מזמן בין השמשות ועל כן יש להימנע מלהתחיל סעודה שלישית לאחר השקיעה, וכן מורים למעשה חלק מפוסקי דורנו האשכנזים[5], אולם יש מהאחרונים[6] שכתבו שאם לא קיים סעודה שלישית יוכל להקל בזה ולסמוך על מקצת מהראשונים[7] שאיסור זה מתחיל רק משעת צאת הכוכבים, וכן מורים למעשה רבים מפוסקי דורנו[8], לפיכך המקל במקום צורך יש לו על מי לסמוך.

[1] פסחים קה ע"א.

[2] סימן רצט סעיף א.

[3] ובענין אם הקובע סעודתו על מיני מזונות, רשאי להמשיך האכילה בלילה, עיין להלן בהערה בסוף הפרק.

[4] ראה ביאור הלכה שם ד"ה 'משתחשך'.

[5] שמירת שבת כהלכתה פרק נו סעיף ד (וכן הורה החזון איש), ולפי שמוכח בדברי המשנה ברורה (שם ס"ק א) שבשל מצות ההבדלה אין להתחיל לאכול בחצי שעה שקודם צאת הכוכבים. (ומה שהקל (המ"ב שם) לאכול אחר השקיעה, לשיטתו שפוסק כר"ת שמהשקיעה עד צאת הכוכבים נמשך זמן רב, ובתוך זמן זה הקל עד חצי שעה שקודם צאת הכוכבים, אך לדידן שפוסקים כגאונים שמן השקיעה עד צאת הכוכבים אינו אלא כשליש שעה, אין להקל לאכול בזמן זה).

[6] משנה ברורה שם ס"ק א, ערוך השולחן שם סעיף א. ועיין עוד באשל אברהם בוטשאש (שם) שהקל כשאוכלים יחדיו מספר אנשים ויש עמהם אף כאלה שאינם סועדים, לפי שיזכירו זה לזה את חובת ההבדלה, וכעין זה הקל בביאור הלכה (שם) להתחיל לסעוד בזמן בין השמשות סעודות נישואין וכד'. 

[7] הרז"ה, שם כא ע"ב מדפי הרי"ף, וכן פסק הט"ז שם ס"ק א.

[8] ספר לוית חן סימן כז, ילקוט יוסף סימן רצא סעיף כ, ומשום שהוי ספק ספיקא, ספק הוא יום גמור כר"ת, ואפילו אינו יום גמור, שמא הלכה כרז"ה שאין לאסור אכילה אלא מצאת הכוכבים, וכן הביא להקל בשו"ע המקוצר סימן סא סעיף ו, ולפי שהוא לצורך מצוה.

ועיין עוד בספר מנוחת אהבה (פ"ט סעיף ב) שהקל בזה לפי שהוי עשה דרבנן (של מצות סעודה שלישית, ועיין בשדי חמד כללים אות ח כלל לט מחלוקת הפוסקים אם חיוב הסעודות הוא מן התורה או מדרבנן) ודחי לא תעשה דרבנן (של איסור אכילה קודם הבדלה), והוסיף שם שבשל כך אין להקל לאכול אלא כשיעור המצוה בלבד, ועל כן יש להסתפק רק באכילת פת כשיעור כביצה (כ-60 סמ"ק, כפרוסת לחם), וכן כתב בשו"ת אז נדברו חלק יג סימן כב.