פרק ג

שאלה: כיצד ינהג חייל שהגיע באיחור לחדר האוכל ושמע את ברכת המוציא קודם שהספיק ליטול ידיו, ואין ברשותם אלא שתי חלות שלמות?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח, צריך לחזור ולברך, אא"כ היתה השיחה בדברים מענין הדברים שמברכים עליהם, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן, תנו לפלוני לאכול, תנו  מאכל לבהמה וכיוצא באלו, אין צריך לברך כו'. ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה, ויעקב היה מברך 'המוציא' ונתכוון להוציא השומעים, ואחר כך ניגב ראובן ידיו ובירך 'על נטילת ידים', לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב, ואין צריך לחזור ולברך ברכת המוציא", וכתבו האחרונים[2] שאף אם נטל ידיו לאחר ששמע ברכת המוציא, נחשב כעוסק בענין הסעודה ולא חשוב כהפסק.

עוד יש להוסיף שע"פ דין[3] ניתן לכל אחד מהמסובים לברך בפני עצמו על הלחם משנה (ויקפידו לא לענות 'אמן' זה על ברכתו של זה), ולאחר שיסיימו כולם לברך, יבצעו את הלחם.

לפיכך המגיע לחדר האוכל בזמן ברכת המוציא ואין ברשותם אלא שתי חלות שלמות, יוכל לצאת תחילה בשמיעת הברכה על הלחם משנה, ולאחר מכן יטול ידיו. אולם באם ניתן הדבר, עדיף שיבקש מהמברך שימתין לאחר הברכה מלבצוע את החלות, ויטול ידיו בזריזות ויברך לאחר מכן בעצמו על הלחם משנה.

[1] סימן קסז סעיפים ו-ז, ע"פ הגמרא בברכות מ ע"א.

[2] משנה ברורה שם ס"ק מה.

[3] ראה שמירת שבת כהלכתה פרק נה סעיף כב.