פרק א

שאלה: האם חייל שנבצר ממנו לסעוד בליל שבת סעודה על פת, מחויב להשלימה למחרת? האם חייל היוצא לסיור בצהרי יום השבת, רשאי להקדים ולאכול את הסעודה השלישית קודם לכן?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלוש (אחת בליל שבת ושתים ביום השבת), רבי חידקא אומר ארבע, אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה" (ושולשה תיבת "היום" ג' פעמים, להשמיענו חיוב ג' סעודות. וסבר רבי חידקא שיש לדרוש חיוב שלוש סעודות מלבד סעודת ליל שבת, ואין הלכה כמותו)".

וכן כתב הרמב"ם[2]: "חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להיזהר בשלוש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל", ומשמעות לשונו שמצות הסעודות היא דוקא בזמנים אלה, וכן מצינו בעוד פוסקים[3] שנקטו שיש להקפיד לסעוד כל סעודה בזמנה.

מאידך, פוסקים רבים לא הזכירו דין זה[4], וקצת משמע מדברי הרמ"א שאין חיוב מוחלט לזמני הסעודות, שכתב[5]: "ומי שלא אכל בליל שבת, יאכל שלוש סעודות ביום השבת", וכידוע יש הסועדים בקביעות את סעודת היום בצהרי יום השבת, ורק מקפידים לטעום מעט קודם חצות בכדי לקיים את דברי השו"ע[6]: "אסור להתענות בשבת עד שש שעות" (שמבואר בפוסקים[7] שדי בטעימה מועטת בכדי לצאת מאיסור זה).

ואם כן נראה שניתן להקל במקום צורך ולדחות את סעודות השבת למועד מאוחר יותר בהמשך השבת[8], ברם, לענין סעודה שלישית פסק השו"ע[9]: "זמנה - משיגיע זמן המנחה, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית" (והעיר הרמ"א שנוהגים לכתחילה להתפלל מנחה תחילה[10]), ורק יש מפוסקי אשכנז[11] שהקלו במקום צורך גדול להקדים ולסעוד בבוקר.

לפיכך מי שנבצר ממנו לסעוד בליל שבת סעודה על פת, יאכל שלוש סעודות ביום השבת.

נוסף לכך נראה שבמקום צורך ניתן לדחות את סעודת יום השבת לצהרי היום, אלא שיקפיד לקדש ולטעום מעט קודם חצות, מאידך, לא ניתן להקדים את סעודה שלישית קודם חצות היום, למעט למנהג האשכנזים, ובשעת דחק גדולה[12].

[1] שבת קיז ע"ב.

[2] פ"ל משבת ה"ט.

[3] ראה ערוך השולחן סימן רפח סעיף ב וכף החיים סימן רעד ס"ק יז, ועיין מג"א (שם ס"ק ב) שכתב שאם יש קצת אונס רשאי לדחות את סעודת ליל שבת למחר, ולעומתו כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ט ובשער הציון ס"ק ח) שאין להקל לדחות הסעודה בקצת אונס אלא דוקא באונס משמעותי.

[4] כן לכאורה משמעות השו"ע (דלהלן) שאסר להתענות עד חצות רק מפאת כבוד השבת, ולא הזכיר חיוב סעודה בשעה זו. מאידך, מדבריו (דלהלן) לענין זמן סעודה שלישית שמתחיל דוקא לאחר חצות, משמע שזמן סעודה שניה צ"ל קודם חצות.

[5] סימן רצא סעיף א, ע"פ התוס' (פסחים קא ע"א ד"ה 'ובקידושא דהכא') והרא"ש (שם פ"י סימן ה) שדייקו מהזהרת רבה לתלמידיו לטעום עימו במקום הקידוש שמא עד הגיעם לדירתם יכבה הנר ולא יוכלו לקדש, ומדלא הזהירם לסעוד עימו, מוכח שאת מצות ג' סעודות ניתן לדחות למחרת.

אולם עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ו) שאם אוכל את כל הסעודות ביום השבת, ושכח לומר 'רצה' בברכת המזון שאחר הסעודה השניה, אינו צריך לחזור, משמע שאין לסעודות אלו דין גמור של הסעודות המקוריות.

[6] סימן רפח סעיף א, ע"פ הירושלמי תענית פי"ג הי"א (ועיין מג"א (סימן קנז ס"ק א) שנקט שיש לחשב את שש השעות משעה שקם משנתו, ולא מעלות השחר).

ועיין עוד שו"ע שכתב (סימן רפח סעיף ג): "אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת, יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר"י החסיד ז"ל", וכעין זה כתב אף בהמשך (סימן רצא סעיף א): "יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית, ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה, ואם אי אפשר לו כלל לאכול, אינו חייב לצער את עצמו, והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית", ומכאן נראה שחייל ששב בבוקר מפעילות מבצעית ממושכת ורובצת עליו עייפות קשה, יתאמץ בכל זאת לטעום מעט קודם שילך לנוח (בכדי שלא יתענה עד חצות), אולם אם האכילה צער גדול לו, יוכל לדחותה.

[7] משנה ברורה סימן רפח ס"ק א.

[8] ועיין בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן רז) שלדרך זו לכאורה היה מקום לומר שאם יודע שלא יתאפשר לו לאכול סעודות ביום, יוכל אף להקדימן ולאכול את סעודות השבת בלילה, ברם, למעשה נקט שם שאין להקל בכך, הראיה שהפוסקים לא הביאו אפשרות זו בערב פסח שחל בשבת, ואף מסתבר שעיקר מצות הסעודה ביום וכדמצינו שכבוד יום עדיף מכבוד לילה, אולם סיים שם שבמקום דוחק גדול יקדימן ללילה, ואולי יצא בכך.

[9] סימן רצא סעיף ב, ע"פ תוס' שם קיח ע"ב ד"ה 'במנחה מצילין', שכן מוכח מהמשנה "מצילין מזון שלוש סעודות, כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת - מצילין מזון שלש סעודות, בשחרית - מצילין מזון שתי סעודות, במנחה - מזון סעודה אחת. רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות", וא"כ לדעת ת"ק אם נפלה הדליקה בצהרי היום אינו רשאי להציל אלא כדי סעודה אחת, והיינו לפי שלא ניתן לקיים סעודה שלישית אלא מצהרי היום ואילך. רא"ש שם פרק טז סימן ה, שכן מוכח מהברייתא "ת"ר מדיחין כלים בשבת לצורך שבת, כיצד? קערות שאכל בהן ערבית, מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית, מדיחן לאכול בהן במנחה".

ואכן לענין ערב פסח שחל בשבת נפסק בשו"ע (סימן תמד סעיף א): "ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה, וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה, ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים".

[10] והיינו לפי שישנם דעות (עיין באריכות בשו"ע סימן רלב סעיף ב) שמשהגיע זמן תפילה נמנעים (בין בחול בין בשבת) מלסעוד עד שיתפלל, ברם, אף לשיטתם המנהג להקל בענין זה כל שיש לו מנין קבוע לתפילה ויש מי שיזכירנו להתפלל, ועל כן במקום צורך ניתן להקל בכך כל שדאג לאמצעי תזכורת כלשהו. אכן, יש שכתבו (ראה ערוך השולחן סימן רצא סעיף ד, בן איש חי שנה ב פרשת חיי שרה אות יד) שע"פ הסוד יש להקדים בשבת את התפילה לסעודה הסמוכה לה, ועל כן מנהג רבים לדקדק בכך לכתחילה.

[11] עיין מג"א (סימן תמד ס"ק א) ומשנה ברורה (שם ס"ק ח) שיש נוהגים בערב פסח שחל בשבת לסעוד סעודה שלישית על פת קודם חצות היום, ולא להסתפק רק באכילת פירות לאחר חצות.

[12] נראה לבאר שיש שני דינים במצות הסעודות, האחד, מצוה לסעוד ג' פעמים בשבת, והשני, שתהיה כל סעודה בזמנה החשוב, לפיכך אף כשאין באפשרותו לקיים הסעודות בזמנן, יקיים מ"מ ג' סעודות בשבת, אולם אפשר שסעודה שלישית שנוספה על עיקר אכילת האדם ב' סעודות ביום, ענינה לאכול דוקא דרך עונג בצהרים, ועל כן יש להחמיר בה יותר.