פרק א

שאלה: כיצד ינהג חייל ששכח לפנות ציוד שיפצור (מברג 'טסטר', סכין 'יפנית', גפרורים וכד') ממיטתו קודם כניסת השבת? האם ניתן להציב מטף כיבוי בפתח החדר בכדי שהדלת לא תיטרק?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "יש כלי שמלאכתו להיתר, והוא הכלי שמותר לעשות בו בשבת דבר שנעשה לו בחול כו', ויש כלי שמלאכתו לאיסור, והוא הכלי שאסור לעשות בו בשבת דבר שנעשה בו (כפטיש ומברג, פינג'אן, או יומן מבצעים ריק, שנועדו למלאכה אסורה, ובכלל זה אף כלים שהפעלתם כרוכה באיסור, למרות שמשהופעלו אין השימוש בהם כרוך בפעולות אסורות, כמאוורר ושקית חימום[2]. יתר על כן, אפילו כלים שיוחדו לאיחסון מוקצה, כארנק, ג'ריקן דלק, או נרתיק לאמר"ל, מוגדרים 'כלי שמלאכתו לאיסור'[3]).

כל כלי שמלאכתו להיתר כו' מותר לטלטלו בשבת, בין בשביל עצמו של כלי (כגון להעבירו ממקומו מפני שירא שיגנב או ישבר שם), בין לצורך מקומו (בכדי להשתמש במקום שהכלי מונח עליו), בין לצורך גופו (להשתמש בו שימוש המותר בשבת). וכל כלי שמלאכתו לאיסור כו' מותר לטלטלו בשבת בין לצורך גופו (כגון מחט תפירה לצורך הוצאת קוץ, מטף כיבוי לצורך ייצוב דלת החדר ומניעת טריקתה, או סכין 'יפנית' לצורך קילוף פירות), בין לצורך מקומו (כגון בכדי לאפשר מעבר שם, וכן אם נמצא במקום שעלולים להיכשל בו או להיפגע ממנו, ויש אף המקילים[4] כשעצם הימצאותו שם מפריעה, כגון להוציא טלפון סלולארי מצלצל מחדרו)[5], אבל בשביל עצמו של כלי אסור". ברם, העירו האחרונים[6] שניתן אף להערים ולטלטל את הכלי ולהשתמש בו לצורך גופו ומקומו, הגם שעיקר כוונתו לטלטלו לצורך עצמו.

עוד כתבו האחרונים[7] שאין להתיר שימוש בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו, אלא כשאין באפשרותו לבצע את אותה פעולה, בלא טירחה רבה, באמצעות כלי שמלאכתו להיתר. אולם יש שנקטו[8] שכלל לא חל איסור מוקצה על כלים אלו לצורך גופו ומקומו, ועל כן הקלו בכך אפילו כשקיימת אפשרות אחרת.

לפיכך, למרות שאסור לטלטל בשבת כלים שנועדו למלאכה אסורה, או שהפעלתם כרוכה באיסור, או אף שיוחדו לאיחסון מוקצה, מ"מ ניתן לטלטלם 'לצורך גופם', דהיינו בכדי להשתמש בהם שימוש המותר בשבת (כגון להציב מטף כיבוי בפתח החדר בכדי שהדלת לא תיטרק), או 'לצורך מקומם' דהיינו בכדי לעשות שימוש במקומם, אך לכתחילה אין להתיר זאת אלא במידה ולא ניתן לבצע את אותה פעולה, בלא טירחה רבה, באמצעות כלי שמלאכתו להיתר. במקום צורך ניתן אף להערים ולטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ולהשתמש בו מעט לצורך גופו או מקומו, אף כשעיקר כוונתו 'לצורך עצמו', דהיינו, בכדי לשומרו שלא ינזק או יגנב.

[1] פכ"ה משבת הל' א-ג, וכעין זה בשו"ע סימן שח סעיפים ג-ד.

[2] כן מבואר בשמירת שבת כהלכתה (פרק יג סעיף לה) ובילקוט יוסף (סימן שח דיני כלי שמלאכתו לאיסור סעיף טז) שמאוורר וסדין חשמלי (וכעין זה מקלור ('סטיקלייט') ושקית חימום) מוגדרים כלים שמלאכתם לאיסור, וטלטולם מותר רק לצורך גופו או מקומו. ועיין שש"כ (מהדו"ח פרק כח הערה מו) שבאר בשם הגרש"ז אויערבך שאף ששעון יד או מכשיר שמיעה מופעלים ע"י סוללה, מ"מ אינם מוגדרים כשמל"א, לפי שמרגע שהופעלו אינם משמשים אלא למלאכת היתר, משא"כ מאוורר וכד' שרגילים להפעילו ולכבותו תמיד.

אמנם יש לציין שדעת האגרות משה (ח"ה סימן כג) שאין כלים אלה מוגדרים כלל כלי מוקצה, וכמבואר שם: "דדבר שמלאכתו לאיסור, פירושו דבר שעושים בו איסור, ולא דבר שנעשה ע"י איסור".

[3] ראה רמ"א סימן שי סעיף ז.

[4] עיין שו"ת אגרות משה (ח"ה סימן כב אות לא) שאסר סילוק כלי שמלאכתו לאיסור המונח במקום בולט בביתו ופוגם באווירת השבת, וכעין זה בשמירת שבת כהלכתה (פרק כ סעיף י) אסר על המתבייש מפני האורחים בשל כלי שמלאכתו לאיסור המונח על השולחן בביתו, לטלטלו. לעומת זאת בהערה שם הביא בשם הגרש"ז אויערבך שאם בשל כך לא יכניס את האורחים, נמצא שסילוק המוקצה נועד לצורך המקום, והוכיח דבריו מהמשנה ברורה (סימן שיא ס"ק יג) שהקל אפילו בהוצאת מת (שהוא מוקצה מחמת גופו, וחמור מכשמל"א) מבית כהנים בכדי לאפשר להם להיות שם, ושבספר ים יששכר התיר עפ"ז להוציא תפילין מחדר בכדי להתיר שם תשה"מ, ועיין גם בשו"ת אגרות משה (שם סימן כג) שהתיר להוציא מנורה חשמלית מהחדר, כשחפץ שיהיה חשוך שם.

אכן, אפשר שיש לחלק בין פינוי כשמל"א לצורך אווירת השבת, שאין בכך צורך ממשי של תיקון המקום, לפינוי בשל צורך מעשי של הכשרת המקום לשימוש.

[5] יש להעיר שיש מן האחרונים (ראה פמ"ג א"א סימן שח ס"ק יב, ספר אורחות שבת פרק יט סעיף ו, וכן נראה בחזו"א סימן מד ס"ק יג) שהורו שאין היתר לטלטל כשמל"א לצורך מקומו אלא כשראוי לתשמיש היתר כלשהו, כך ששייך בו גם טלטול לצורך גופו, שכן דעת בעה"מ (שבת קנד ע"ב) בענין כלי הקזת דם, שהואיל ואינו ראוי לשימוש לצורך גופו, אף אין לטלטלו לצורך מקומו, ושכן נראה בדעת המור וקציעה המובא במשנה ברורה (שם ס"ק לד) שנר שעווה אסור בטלטול הואיל ואינו ראוי לאכילה ושאר תשמיש (ועיין אריכות בענין זה בסוף ספר ארחות שבת ח"ג, בירורי הלכה סימן א).

ע"פ זה כתב בילקוט יוסף (שם דיני כשמל"א הערה ח) שכיום גם שופר הינו חפץ שאין נהוג לעשות בו כל שימוש אחר (אף שבזמן הגמרא היו ששתו בו מים), וכעין זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (מהדו"ח פ"כ הערה מד) לענין אבקת כביסה. ברם, עיין בשש"כ (פרק כ הערה טו) שציין שטלטול מכשיר כתיבה לצורך מקומו אסור גם הוא לשיטה זו, ולדרך זו אף נייר שיוף, מגהץ, וכלים רבים נוספים, כלולים בקטגוריה זו, שהרי אין בהם שום תשמיש היתר.

אכן למעשה המשנה ברורה עצמו (שם, ובשעה"צ סימן רעט ס"ק ד) התיר טלטול נר שעווה לצורך גו"מ, וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן נט) ובספר מנוחת אהבה (פרק יב סעיף טו) שאין להחמיר בכל ענין זה, על כן נראה שבמקום צורך ניתן להקל בכך (מה גם שלכאורה ניתן למצוא שימוש דחוק של היתר לכל חפץ, כגון, עט לגרד בשערו, מגהץ להניח על ניירות שלא יעופו, או נייר שיוף לשמש כסימנייה בספר. אלא שאפשר שפעולות אלו אינן מוגדרות 'שימוש').

[6] משנה ברורה סימן שח ס"ק טז, ע"פ הירושלמי בביצה פ"ה. ונראה כוונתו למבואר שם ה"א: "מצדתא הוויין פריסין והויין משתרפן גו שימשא (כלומר, רשתות הדייג היו פרוסות בשמש ומתקלקלות), אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון, אמר לון אסור ליגע בהון, חשבין עליהון מיתגנין תוחתי ראשיכון ושרי לכון מטלטלהון (כלומר, חישבו לטלטלן בכדי שתניחום לכר לראשיכם, ובזה תוכלו לטלטלן)". ברם, עיין בקרבן העדה שפירש בדרך אחרת.

[7] משנה ברורה שם ס"ק יב, כף החיים שם ס"ק כב, וכמבואר בשער הציון שם שכן מוכח מהגמרא (שבת קכד ע"א) שבערב פסח שחל בשבת נמנעו משימוש במקלות לתליית קרבן פסח לצורך הפשטתו, לפי שיכלו לתלותו בידיו.

והוסיף בשו"ת אגרות משה (ח"ה סימן כא אות יב) שמ"מ אין לטרוח הרבה בכדי להשיג כלי שמלאכתו להיתר, ואם בכדי להשיג כלי כזה, עליו לשאלו מאחרים, נחשב הדבר כאין לו כלי היתר.

[8] ילקוט יוסף שם סעיף ט, מנוחת אהבה שם סעיף טז, שכן מוכח מדברי השו"ע (שם סעיף טז) "חלוק שכיבסו אותו ותחבו בו קנה לייבשו, יכול לשומטו מעל הקנה, אבל ליקח הקנה מתוכו אסור, לפי שאינו כלי. ואם תחבו בו כלי, מותר ליטלו מתוכו, אפילו הוא מלאכתו לאיסור", הרי שהתירו את טלטול הכלי, למרות שניתן לשמוט את החלוק.

ולענין ראיית שעה"צ השיב שם שאמנם כשיכול להימנע לחלוטין מטלטול כלי כלשהו (כגון שיכול לתלות את הקרבן בידיו), אכן אין היתר לטלטל כשמל"א, אך אם בכל מקרה מטלטל כלי, אזי ניתן לטלטל כשמל"א, אפילו באפשרותו להשתמש בכשמל"ה.