פרק ד

שאלה: כיצד ינהגו חיילים ששבו מסיור ביום ששי בשעות הצהריים המאוחרות ומתעתדים לצאת למשמרת נוספת לפנות בוקר, וחפצים להקדים ולקבל שבת (בתפילה, קידוש וסעודה) מבעוד יום, בכדי שיספיקו לאגור כח להמשך הפעילות? האם חיילים העומדים לצאת לפעילות מבצעית סמוך לחשיכה ובשל כך מקדימים לאכול מבעוד יום, יקדימו אף לקבל שבת בשעה זו?

תשובה: נאמר בגמרא^[2]: "אמר רבי חייא בר אבין, רב צלי (הקדים לקבל שבת ולהתפלל ערבית) של שבת בערב שבת (מבעוד יום) כו'. אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס (כלומר, האם רשאי אף לקדש בשעה זו)? תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. והלכתא כוותיה". ואם כן בפשטות ניתן להקדים ולקבל שבת ולהתפלל ערבית מבעוד יום.

ברם, בענין זמני תפילות מנחה וערבית (בין בחול בין בשבת) נחלקו במשנה^[3], דעת חכמים שתפילת המנחה עד הלילה ורק לאחר מכן מתחיל זמן תפילת ערבית, ואילו דעת רבי יהודה שזמן תפילת מנחה עד 'פלג המנחה' (שעה ('זמנית') ורבע קודם הערב^[4]), ולאחר מכן מתחיל זמן תפילת ערבית. מחלוקת זו לא הוכרעה, ומסקנת הגמרא^[5] "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", אכן הורה השו"ע^[6]: "והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה". (כל זאת לענין תפילת שמונה עשרה של ערבית, אך למעשה^[7] אין יוצאים ידי חובת קריאת שמע של ערבית אלא מצאת הכוכבים, על כן המתפלל ערבית קודם לכן, צריך לחזור ולקרוא ק"ש בזמנה). ואם כן נראה שדוקא כשנוהג תמיד להקדים ולהתפלל ערבית מבעוד יום, רשאי לעשות כן אף בערב שבת.

אולם יש מן הפוסקים^[8] שנקטו שבכדי להוסיף מן החול על הקודש, רשאי אף הנוהג כל השבוע להתפלל ערבית בלילה, להקדים ולהתפלל בערב שבת מבעוד יום, ומכל מקום יקפיד באותו יום להתפלל מנחה קודם 'פלג המנחה' (ויש המקילים^[9] אף כשהתפלל מנחה לאחר ה'פלג').

נחלקו ראשונים^[10] אם כשם שרשאי לקדש מבעוד יום, יהיה ניתן אף לקיים מצות סעודת שבת בשעה זו. למעשה הורו האחרונים^[11] שלכתחילה המקבל שבת ומתחיל סעודתו מבעוד יום, ימשיך את הסעודה עד הלילה ויאכל אז כזית לחם, אכן במקום צורך ניתן להקל בכך.

עוד יש להוסיף שחז"ל^[12] אסרו (בין בחול בין בשבת) אכילה מחצי שעה קודם הלילה, כל זמן שלא קרא ק"ש, ועל כן המקדים להתפלל תפילת ערבית של שבת מבעוד יום ורוצה לסעוד, צריך להקפיד להתחיל את סעודת השבת למעלה מחצי שעה קודם הלילה, ואם כבר נכנס לתחום זמן זה, עליו להמתין לכתחילה לצאת הכוכבים, לקרוא ק"ש, ורק אז רשאי להתחיל בסעודתו^[13].

לפיכך במקום צורך רשאים חיילים להקדים לקבל שבת[14], להתפלל תפילת ערבית, ולקדש ולסעוד, מ'פלג המנחה' (שעה 'זמנית' ורבע קודם הלילה^[15]), ולחזור ולקרוא קריאת שמע בלילה[16], אלא שלכתחילה במקרה זה: יתפללו מנחה באותו יום קודם 'פלג המנחה', וכן יזדרזו ויתחילו סעודתם מיד לאחר תפילת ערבית (למעלה מחצי שעה קודם הלילה), ובמידת האפשר אף ימשכו את הסעודה כך שיאכלו כזית פת לאחר חשיכה^[17].

אולם הורו מפוסקי דורנו^[18] שחיילים העומדים לצאת לפעילות מבצעית סמוך לחשיכה ובשל כך מקדימים לאכול מבעוד יום, יימנעו מהקדמת קבלת השבת, שלא נכון להקדים ולקבל שבת מבעוד יום, כשיודע שיצטרך לעשות מלאכה באותו זמן, שהוא כמכניס עצמו למצב שמפאת דיני פיקוח נפש יהיה עליו לחלל את השבת^[19], על כן חיילים אלה יאכלו לפני היציאה את ארוחתם כארוחת חול רגילה, ולאחר מכן, סמוך מאוד לשקיעה, יקבלו שבת (באמירת "הריני מקבל עלי שבת קודש"), ואילו את תפילת השבת, הקידוש והסעודה, ידחו להמשך הלילה.

ומ"מ אם ע"י כך יתבטלו לגמרי מתפילה, קידוש וסעודת שבת, יקבלו השבת מבעוד יום, למרות שבכך יצטרכו לדחות איסורי שבת^[20], אך יזהרו מאוד מעשיית פעולות אסורות נוספות שאינן חיוניות.

[1] ולענין אפשרות הקדמת הקידוש לתפילת ערבית עיין עוד להלן בפרק לג תשובה ז.

[2] ברכות כז ע"ב.

[3] ברכות פ"ד מ"א.

[4] עיין משנה ברורה (סימן רלג ס"ק ד) שנחלקו הדעות אם יש לחשב שעה ורבע קודם השקיעה או קודם צאת הכוכבים.

[5] שם כז ע"א.

[6] סימן רלג סעיף א.

[7] כן פסק השו"ע סימן רלה סעיף א, ע"פ הרמב"ם פ"א מק"ש ה"ט והרי"ף ברכות א ע"ב מדפי הרי"ף. ולעומת זאת עיין תוס' (ברכות ב ע"א ד"ה 'מאימתי') ורא"ש (שם פ"א סימן א) שכתבו שלדעת רבי יהודה שזמן תפילת ערבית מפלג המנחה, אף זמן ק"ש של ערבית מתחיל משעה זו.

[8] מגן אברהם סימן רסז ס"ק א (הובא במשנה ברורה שם ס"ק ג), ועיין בדבריו שבאר שהואיל ותפילת ערבית תוקנה נגד איברים ופדרים המתעכלים במזבח כל הלילה, ודימוי זה שייך דוקא בחול, שכן בשבת אין הם מועלים למזבח, מכאן שדין תפילת ערבית של שבת שונה.

ברם, שיטת הגר"א (ראה ביאור הלכה סימן רלה סעיף א ד"ה 'ואם הציבור') להחמיר בכל ענין זה ולהימנע תמיד מהקדמת תפילת ערבית ואפילו בערב שבת (אפשר לפי שנקט שלמעשה התקבלה שיטת חכמים שאין להתפלל ערבית קודם הלילה).

[9] דרך החיים, הובא במשנה ברורה (סימן רסז ס"ק ג), אלא שהמשנה ברורה הורה למעשה שאין להקל בכך אלא כשמתאחר להתפלל ערבית לאחר השקיעה (בזמן בין השמשות).

[10] ראה מגן אברהם שם סוף ס"ק א. ועיין באריכות בענין זה בספר שבת ומועד בצה"ל בפרק 'קידוש וסעודת ליל שבת מבעוד יום' ובספר בעמק ההלכה בפרק 'כניסת שבת למצוות ואיסורים', וע"ש שכתב לבאר מדברי הראשונים שיש שלמדו מדין הקדמת התפילה והקידוש שקדושת השבת חלה לגמרי מבעוד יום, ויש שלמדו שאפשרות הקדמת התפילה והקידוש אינה אלא דין פרטי, אך לא קבלת שבת גמורה.

[11] משנה ברורה שם ס"ק ה, שו"ע המקוצר סימן נט סעיף ד.

ונראה שגם אם לא מתאפשר לו למשוך את סעודתו ללילה, ישתדל לאחר מכן, במהלך המשך הלילה, לאכול כזית פת לשם קיום סעודת שבת בלילה.

[12] שו"ע סימן רלה סעיף ב, ע"פ הגמרא (ברכות ד ע"ב): "תניא, חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה".

[13] משנה ברורה סימן רסז ס"ק ו וילקוט יוסף סימן רעא סעיף ד, ועיין במשנה ברורה (שם) ובשער הציון (ס"ק יא) שיש מקילין בענין זה, וכשיטת הט"ז (סימן רלה ס"ק ב-ג) שניתן לצאת ידי ק"ש אף קודם צאת הכוכבים, והקל אף לאכול עד מעט קודם צאת הכוכבים, וכן הורה למעשה בספר מנוחת אהבה (פ"ז סעיף יג) ע"פ המפורש בב"י (סימן רסז) שלענין אכילה קודם צאת הכוכבים ניתן לסמוך על הראשונים שזמן ק"ש מתחיל מפלג המנחה (אף שמרן עצמו לא הביא היתר זה בשו"ע).

עוד יש להוסיף שלענין זה מועיל אף אם יקבע עם חבירו שיזכירנו לקרוא ק"ש בזמנה, אלא שפיתרון זה אינו מעשי כל כך, שכן אין לסמוך על 'שומר' אלא אם כן השומר בעצמו אינו אוכל, ראה משנה ברורה סימן רלה ס"ק יז.

[14] בליל שבועות אין להקדים תפילת ערבית (כדי שימלאו לספירת העומר 49 יום תמימים), כמו כן בליל הסדר אין להקדים את הקידוש (שצריך להיות דוקא בלילה), ואף בליל שמחת תורה אין להקדים את הסעודה (דכל זמן שהוא יום מחויב לישב בסוכה, ולא שייך לישב בסוכה ולומר את הקידוש של שמיני עצרת).

[15] עיין משנה ברורה (סימן רסא ס"ק כה) שמאחר ונחלקו הפוסקים אם פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם השקיעה או קודם צאת הכוכבים, לפיכך יש להחמיר שהמקבל שבת שעה ורבע קודם השקיעה, נאסר בעשיית מלאכה.

[16] כמו כן בימי ספירת העומר יש להימנע מספירת העומר בתפילה, שכן המצוה לספור דוקא בלילה, ועל כן ימתינו לחשיכה ויספרו אז.

[17] ולענין אם מי שאינו מעונין להקדים ולקבל שבת, רשאי לקדש עבור אחרים המקדימים לסעוד את סעודת השבת מבעוד יום (כפי שמצוי לפעמים בימות הקיץ הארוכים בבתי חולים וכד' שהארוחה מוגשת בשעה מוקדמת), ראה רע"א (בהגהותיו למגן אברהם שם ס"ק א) שהסתפק בדבר, ועיין באריכות בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ג) שהורה להקל בכך רק במקום צורך גדול ובאופן עראי, וכעין זה בשו"ת באהלה של תורה (ח"ב סימן כד), אלא שהוסיף שם שכשקיים חשש סביר שהסועדים יעברו לאחר מכן על איסורי שבת, שמא יש להימנע מלסייעם להקדים את קבלת השבת, ומאידך, פעמים שדוקא קידוש ודבר תורה קצר בזמן סעודת השבת הם המעוררים ליחס מכובד לקדושת השבת, ושמא יש לסמוך על משמעות דברי הרמב"ם (פכ"ט משבת הי"א) "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת", שבקידוש זה מקיים מצות זכרון השבת למרות שאינו נאסר בעשיית מלאכה.

[18] כן הורה הגרש"ז אויערבך (הובא בספר הצבא כהלכה פרק כה סעיף יב), וכן הסיק בספר שבת ומועד בצה"ל (שם) ובשו"ת באהלה של תורה (שם אות ח).

לעומת זאת דעת הגרי"ש אלישיב (הובאה בספר שבת ומועד בצה"ל שם בסוף המאמר) והגר"מ אליהו (שו"ת המורים בקשת סימן 70) שאין איסור לקבל שבת מבעוד יום גם כשיודע שיצטרך לאחר מכן לחלל שבת בגלל פיקוח נפש, וכן נקט בספר בעמק ההלכה בפרק 'הקדמת קבלת שבת לעוסק בהצלה', יעוין שם שלמד משיטת בעל המאור (שבת ז ע"א מדפי הרי"ף) שלצורך מצוה ניתן להיכנס בערב שבת למצבים בהם יאלץ לחלל שבת מפני פיקוח נפש, ושבמיוחד נכון להקל לעוסק בפעילות אינטנסיבית משך תקופה ארוכה ולא מתאפשר לו לקיים תפילות וסעודות שבת כדבעי אלא באופן זה.

[19] ובמיוחד נכון הדבר כשיש לחוש שיקלו בטעות גם בפעולות שאינן נצרכות מפאת הסכנה.

[20] כן הורה לנו הגר"ד ליאור (הלכה כסדרה פ"ה הערה 51), וכן ציין בשו"ת באהלה של תורה (שם), וכבר התבאר (בהערה דלעיל) שכן דעת הגרי"ש אלישיב, הגר"מ אליהו, וספר בעמק ההלכה, אף בלא דוחק גדול.