הקדמה

נאמר[1]: "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר, אך את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם, ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם"

ובארו ראשונים[2]: "אחר שהזכיר "את שבתותי תשמרו", חזר לומר "ושמרתם את השבת" כדי לרמוז כו' שיוסיף מחול על הקדש. וכן דרשו רז"ל[3]: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה" - מגיד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, וכן עמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה".

דין זה של תוספת שבת אינו נובע רק מהצורך להרחיק את האדם מחשש חילול שבת, שלא יעשה מלאכה עד סמוך ממש ללילה, אלא יש בו אף תוכן הנובע מחביבותה הגדולה של קדושת השבת, והוא שמצינו בגדולי ישראל[4] שהיו מתעטפים בבגדים נאים קודם השבת ואומרים "בואו ונצא לקראת שבת המלכה".

[1] שמות לא יג-יד.

[2] רבינו בחיי שם.

[3] שבת כג ע"ב.

[4] שם קיט ע"א.