פרק ה

שאלה: האם ניתן להסתפק ברחיצה במים קרים לכבוד שבת? כיצד ינהג חייל שנבצר ממנו לרחוץ לקראת שבת?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "רחיצת ידים ורגלים בחמין – מצוה (אך אינה חובה גמורה. ונראה טעם הדבר לפי שהם החלקים המגולים שבגופו, ועל כן יש להקפיד בנקיונם), מאי מצוה? דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות", וכן כתב הרמב"ם[2] שמכבוד השבת לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין, והוסיף הטור[3] שירחץ כל גופו, ורק אם אין באפשרותו ירחץ פניו ידיו ורגליו.

וכן כתב השו"ע[4]: "מצוה לרחוץ (הגה, כל גופו. ואם אי אפשר לו, ירחוץ) פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת[5], ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת. הגה, ואם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן[6]".

כתבו האחרונים[7] שעיקר רחיצה בחמין, ברם נראה[8] שבדוחק ניתן לקיים את מצות הרחיצה בפושרין או אף בקרים, ובמיוחד נכון הדבר כשגופו מלוכלך ביותר עד כדי פגיעה בכבוד השבת[9], ומ"מ ישתדל לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין.

עוד כתבו האחרונים[10] שאף שהמצוה לרחוץ ביום ו', אם חושש שלא יתאפשר לו לרחוץ אז (או שחושש שיתאחר מלרחוץ עד סמוך לשבת ויבוא לידי חילול שבת[11]), רשאי אף להקדים הרחצה ליום ה', ומ"מ יש שכתבו[12] שראוי במקרה זה להשתדל לכל הפחות לרחוץ פניו ידיו ורגליו סמוך לשבת.

[1] שבת כה ע"ב.

[2] פ"ל משבת ה"ב.

[3] סימן רס, ולמד כן מדרשת הגמרא (שם): "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה" - מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה, אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ (כלומר, ירמיהו מקונן על שמנעוהו מלרחוץ לכבוד שבת), רבי יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין (שאף זה לא היה בידו). הרי שמצוה לרחוץ כל גופו. ועיין ביאור הגר"א שם וברכי יוסף שם אות ב.

(ועיין עוד בברכי יוסף (שם) שבאר שאף רבי יהודה בר אלעאי רחץ כל גופו, ורק לערב הוסיף ורחץ פניו ידיו ורגליו, ואילו דעת האליה רבה (שם אות א) שהמצוה רק ברחיצת פניו ידיו ורגליו).

[4] שם סעיף א.

[5] עיין ערוך השולחן (שם סעיף ו) שראוי לכתחילה לרחוץ לאחר חצות היום שיהא ניכר שהרחיצה לכבוד שבת.

[6] ועיין ברמ"א (סימן רנא סעיף ב) שלמרות שאסור לעשות מלאכה בער"ש, מ"מ "מסתפרין כל היום, ואפילו מספר ישראל", ובאר המשנה ברורה (שם ס"ק ז) הטעם, לפי שניכר הדבר שמסתפר לכבוד השבת (אמנם בביה"ל (שם ד"ה 'ומסתפרין') הביא דעת הגר"א להחמיר בענין זה ברבע האחרון של יום ששי, אולם במקום צורך ניתן לסמוך על הדעה המקילה).

עוד יש להוסיף שאף שפסק השו"ע (סימן רלב סעיף ב): "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל", מ"מ נהגו להקל בתספורת פשוטה כל שזמן התפילה מוגדר וקבוע, עיין משנה ברורה שם ס"ק כא, סימן רנא סוף ס"ק ז, ערוך השולחן סימן רלב סעיף טז, כף החיים שם ס"ק כט, וילקוט יוסף סימן רנא סעיף ה.

ונראה שבמקומות שיש צפירה וכד' בזמן כניסת השבת, יותר יש להקל ולהחשיבה כקריאת השמש לבוא לביהכנ"ס, שממילא בשל כך ניתן להסתפר קודם לכן ואין לחוש להימשכות בתספורת.

[7] משנה ברורה סימן רס ס"ק ג, ובאר בשער הציון (שם ס"ק ד) מדסתם מרחץ הוא של חמין, ועיין ביאור הלכה (שם ד"ה 'בחמין') שהסתפק אם ניתן לצאת ידי חובת רחיצת פניו ידיו ורגליו בפושרין, והוסיף שבצוננים ודאי אין יוצא ידי המצוה.

[8] כפי שהבאנו לעיל עצם המצוה לרחוץ כל גופו לא הובאה כלל ברמב"ם ובשו"ע, וכן לכאורה משמעות הגמרא שמייחדת דבריה ברחיצת פניו ידיו ורגליו (וכדברי האליה רבה הנ"ל), אמנם הטור הביא דין רחיצת כל גופו, ונראה שהרמ"א נקט כדבר פשוט שאף השו"ע מסכים לדין זה ועל כן לא הגיה שיש חולקין בכך (ומסתבר שכיום שרגילות לרחוץ תדיר, ודאי מכבוד השבת לרחוץ לפניה), אולם מאחר שאין חיוב רחיצת כל הגוף מוחלט, נראה שבמקום צורך יש להקל ולהסתפק ברחיצה בקרים (למרות שהפוסקים הנ"ל חייבו לרחוץ פניו ידיו ורגליו דוקא בחמין), ובמיוחד אם כן דרכו בשאר ימים, שניכר שלמנהגו כן הוא דרך כבוד, וכן הורה בשו"ת דבר חברון סימן רכט.

[9] ושמענו מהגר"ד ליאור שבמקרים חריגים מעין אלה, רשאי להעדיף רחיצה על פני תפילת מנחה בציבור, וכעין שמצינו בביה"ל (סימן רנ סעיף א ד"ה 'ישכים בבוקר') לענין ההכנות לשבת, שאם לא ימצא צרכי שבת לאחר זמן, רשאי להעדיף הטיפול בהם על פני תפילה בציבור.

[10] משנה ברורה שם ס"ק ה, ילקוט יוסף שם סעיף א.

[11] עיין משנה ברורה שם ס"ק א שהזהיר על ענין זה (שהרי רחיצת כל גופו נאסרה בשבת אף בחמין שהוחמו בערב שבת, וכן יש לחוש לסחיטת מים משערו או לאיסור ממרח ומוליד בסבון מוצק, ולעוד חששות. יתר על כן, במקלחות המבוססות על חימום סולר וגז, הלהבה גדלה עם פתיחת המים החמים, ונמצא מבעיר ומבשל בשבת).

[12] שמירת שבת כהלכתה פרק מב סעיף מז. ועיין עוד שם (הערה קע) שכתב בשם התורת שבת שכשנבצר ממנו לרחוץ ביום ו' ירחוץ פניו ידיו ורגליו בליל שבת (באופן המותר ע"פ ההלכה), וכפשט דברי רש"י שרבי יהודה בר אלעאי נהג כן בליל שבת גופא.