פרק א

שאלה: כיצד יקיימו חיילים הניזונים מספר ימים כולל שבת ממנות קרב בלבד את מצות עונג שבת? האם מוטל על חיילים המשרתים בבסיס מסודר להשתתף בעצמם במצות הכנת צרכי השבת, או שמא רשאים הם להסתמך על תורני המטבח?

תשובה: מצוה לענג את השבת באכילה ושתיה, שנאמר[1], "וקראת לשבת עונג", וכן מצוה להכין מבעוד יום את סעודות השבת, שנאמר[2], "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו", וכתב הרמב"ם[3]: "אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב[4] לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו, שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים - מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן ומהם מי שהיה מבשל כו', וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח, ואם אין ידו משגת, אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת, הרי זה עונג שבת כו'. מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול, ואם אי אפשר לשנות משנה זמן האכילה אם היה רגיל להקדים מאחר ואם היה רגיל לאחר מקדים".

לפיכך מצוה על כל אדם לעסוק בעצמו בצרכי שבת, ובמיוחד נכון הדבר באותם מצבים שאין לו ידיעה ברורה שצרכי השבת מוסדרים עבורו. אכן, אפילו מי שצרכי השבת מוסדרים עבורו ראוי שיקנה או ייחד לכל הפחות מאכל כלשהו לכבוד השבת.

אף חיילים הנתונים במצבי דחק, כחיילים הניזונים מספר ימים (כולל שבת) ממנות קרב בלבד, יכולים לשמור אחד המאכלים החביבים לשבת, ובכך לשנות לשבח, ולו במעט, את הרכב מזון הסעודה, ולקיים בכך מצות עונג שבת, ואם מתאפשר להם להכין מבעוד יום מאכל כלשהו לצורך השבת, הרי שזוכים אף לקיים את מצות ההכנה.

[1] ישעיהו נח יג. ועיין משנה ברורה (סימן רמב ס"ק א) שהביא דעת הרמב"ן (ויקרא כג ב) שמצות עונג שבת מן התורה, ולעומת זאת דעת הרמב"ם (פ"ל משבת ה"א) שמצותה מדברי סופרים, ועיין עוד באריכות בענין זה בילקוט יוסף ריש סימן רמב. 

[2] שמות טז ה, וכמבואר בגמרא שבת קיז ע"ב.

[3] שם הלכות ו-ח, ע"פ הגמרא (שם קיח ע"ב – קיט ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, במה מענגו, רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא, אמר רב פפא כסא דהרסנא כו', רב ספרא מחריך רישא (צלה בעצמו בשר), רבא מלח (בעצמו) שיבוטא (דג) כו'", והובא דין זה בגמרא (קדושין מא ע"א) כדוגמה ליסוד ההלכתי שמצוה בו יותר מבשלוחו. 

[4] אולם דעת השו"ע שאין ההכנות לעינוג השבת חובה גמורה, ועל כן כתב (סימן רסב): "ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו". ועיין ביאור הלכה (שם ד"ה 'ישתדל') וערוך השולחן (שם סעיף ג) שכתבו שאפשר שאף לרמב"ם אין ההכנות חובה גמורה, אלא כעין חובה והידור מצוה משום כבוד השבת (שבהכנותיו מורה על כבדו אותה), ולמד כן מהאמוראים הנ"ל שבטלו מתורתם עבור זה.