פרק ה

שאלה: האם מותר ללמוד לאור נרות לאחר שכבה מאור החשמל? האם מותר לאנשי צוות בטנק לקרוא לאור מנורת תא הלוחמים שעוצמתה ניתנת לוויסות?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "ולא יקרא לאור הנר (שמא יטה את הנר לקרב את השמן לפתילה ונמצא מבעיר בשבת)" – "אמר רבה אפילו (הנר) גבוה שתי קומות כו' (כלומר, אפילו במקרה שלא ניתן להטות את הנר, מ"מ אסרו חכמים לקרוא לאורו, לפי שלא חילקו חז"ל בגזירתם). חד הוא דלא ליקרי, הא תרי (שנים הקוראים יחדיו) שפיר דמי (לפי שמשגיחים זה על זה שלא יעברו איסור), והתניא לא אחד ולא שנים? אמר רבי אלעזר לא קשיא, כאן בענין אחד, כאן בשני ענינים (שהואיל וכל אחד עוסק בענינו, אין משגיחין זה על זה), אמר רב הונא, ובמדורה - אפילו עשרה בני אדם אסור (הואיל ויושבים בריחוק זה מזה, ומאידך, קצוות עצי המדורה סמוכים ובהישג ידם, הרי שיותר יש לחוש שלא יוכלו להשגיח זה על זה). אמר רבא אם אדם חשוב הוא (שאין דרכו להטות אפילו בחול) – מותר", ובהמשך[2]: "מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר? אי בעית אימא - ראשי פרשיותיו (כלומר, מאחר ואינה קריאה גמורה המצריכה עיון קבוע בספר, אין לחוש להטיה. ומכאן למדו הפוסקים שניתן להקל בקריאת ענינים השגורים על לשונו כתפילה וכד'), ואי בעית אימא - שאני תינוקות, הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי". והובאו הדברים בשו"ע[3].

אכן, למעשה הורו האחרונים[4] שבנרות המצויים כיום כנרות שעוה וכד' שאורם זך ביותר ואין רגילות להטותם כלל, ניתן להקל, אולם המשתמש בנר מאולתר, ב'גוזניק' וכד', צריך להיזהר לכתחילה בענין זה[5].

עוד יש להוסיף שהורו מפוסקי דורנו[6] שאין לאסור קריאה לאור מנורות חשמליות שעוצמתן ניתנת לוויסות, בשל חשש שמא ישנה מבלי משים את עוצמתן, שכן במנורות אלה אין חשש הטיה אלא חשש אחר, ועל כך לא גזרו חז"ל.

[1] שבת יב ע"ב.

[2] שם יג ע"א.

[3] סימן רעה.

[4] עיין ביאור הלכה (שם סעיף א ד"ה 'לאור הנר') ובילקוט יוסף (שם סעיף ב) שיש מקילים במנורת נפט שאורה רב ובעלת עוצמת אור קבועה שאין לחוש להטיה, ועל כן ניתן להקל, במיוחד אם יעשה היכר בה כגון שידביק פתק "שבת היום" עליה. ועיין עוד משנה ברורה (שם ס"ק ד) ילקוט יוסף (שם סעיף ג) ושו"ע המקוצר (סימן סב סעיף לז) שרבים נוקטים שבנר שעוה לא שייכת כלל אפשרות הטיה, וכל שכן בנרות פראפין המצויים כיום (אמנם בהערות הגר"מ אליהו לקיצש"ע סימן פ הערה א החמיר גם בנר שעוה).

[5] ועיין בספר פסקי תשובות (שם אות ב) שהביא שכיום שאין רגילות להתעסק כלל בנרות, כולנו נחשבים לענין זה כאדם חשוב שלא שייך בו חשש שמא יטה.

[6] שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן כ, שמירת שבת כהלכתה פרק יג סעיף לב.