פרק יב

שאלה: האם חייל היוצא לפעילות מבצעית קודם צאת השבת רשאי להבדיל מבעוד יום?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "רבי יאשיה מצלי (התפלל ערבית) של מוצאי שבת בשבת (מבעוד יום). אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס", ומבואר בראשונים[2] שלפי שאין ענין ההבדלה להתיר עשיית מלאכה במוצ"ש, אלא עניינה להזכיר את קדושת השבת ביציאתה, לפיכך ניתן לקיימה אף בסמוך וקודם ליציאת השבת.

וכן פסק השו"ע[3]: "מי שהוא אנוס, כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה, יכול להתפלל (ערבית) של מוצ"ש מפלג המנחה ולמעלה (שעה ורבע קודם הלילה) ולהבדיל מיד, אבל לא יברך על הנר (ונראה שאף על הבשמים אין לברך בשעה זו[4]), וכן אסור בעשיית מלאכה, עד צאת הכוכבים", ברם, כתבו האחרונים[5] שלמעשה יש להימנע מהיתר זה הנראה תמוה לרבים, מה גם שיש לחוש שעלולים להיכשל בעשיית מלאכה קודם חשיכה, ובפרט יש להימנע מכך כיום שנוהגים להתפלל מנחה עד הערב וממילא אין רשאים להקדים תפילת ערבית מבעוד יום.

אכן במקום דוחק גדול ובדרך אקראי ניתן להקל בכך[6] תוך היוועצות ברב היחידה, אלא שבכדי שיוכלו להתפלל ערבית מבעוד יום, יש להקפיד לכתחילה להתפלל מנחה קודם ה'פלג'[7], וכמו כן יקפידו להכריז בתום התפילה וההבדלה שחלילה אין להתיר עשיית מלאכה אלא בצאת השבת.

[1] ברכות כז ע"ב.

[2] עיין רמב"ם (פכ"ט משבת ה"א) שכתב: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה", ובהמשך (שם הי"א) הוסיף: "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין היא שבת, שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט".

[3] סימן רצג סעיף ג.

[4] מסתבר הטעם שאין לברך על הנר מבעוד יום שהרי הברכה תוקנה על בריאת האש במוצ"ש, ועדיין לא הגיע זמנה. על דרך זו אף אין לברך על הבשמים, שהרי תיקנו חז"ל להריחם בגלל הסתלקות הנשמה היתירה במוצ"ש, וכן מבואר בשו"ע הרב סימן רצט סעיף ו. ברם, בכף החיים (סימן רצז ס"ק כג, ע"פ הפמ"ג משב"ז שם ס"ק ג) משמע שיברך על הבשמים בהבדלה המוקדמת, ויוסיף לברך שוב במוצ"ש.

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק ט.

[6] כן כתבו בספר דיני צבא ומלחמה (סעיף 171) ובספר מנוחת אהבה (פ"ט סעיף י) לענין חיילים, ועיין שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קיט) שהקל על בסיס דין זה לחולים שאין ביכולתם להמתין לארוחה בלילה, לקדש מבעוד יום את חג השבועות שחל במוצ"ש, אולם במקום אחר (ח"י סימן נד) הורה שאין להקל בכך דרך קבע אף לחולים וזקנים. ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק סד הערה קל) ובאריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ו יו"ד סימן לג) שנחלקו הפוסקים אם מי שמת לו מת בשבת יבדיל מבעוד יום, הואיל ולמוצ"ש יחולו עליו דיני אנינות ולא יוכל להבדיל.

[7] ועיין עוד לעיל פרק כז תשובה א.