פרק טו

שאלה: האם חיילת שהיתה במשמרת בזמן ההבדלה בבית הכנסת, רשאית להבדיל לאחר מכן בעצמה?

תשובה: נחלקו ראשונים[1] אם נשים חייבות בהבדלה, יש שנקטו שחובת ההבדלה היא בכלל מצות "זכור את יום השבת לקדשו" וכעין חובת הקידוש, וממילא אף נשים בכלל חיוב זה, ויש שנקטו שהבדלה היא כשאר מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות.

פסק השו"ע[2]: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק", וא"כ סתם דעתו שנשים חייבות, וכן מנהג כל הנשים להקפיד לשמוע הבדלה, וכן מורים פוסקי הספרדים[3].

אמנם הרמ"א חש לחומרא לדעה הפוטרת וכתב: "הגה, על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים" (ובכך גם יתקיים המנהג שנשים אינן טועמות מיין ההבדלה[4]), אך כתבו הפוסקים[5] שבמידה ואין לה אפשרות לשמוע הבדלה מאחרים, תבדיל לעצמה, ואמנם יש מהאחרונים[6] שכתב שהואיל וברכת הנר תוקנה על יצירת האור במוצ"ש ואינה קשורה לעצם ההבדלה, לפיכך אין להן לברכה, אולם למעשה רבים המורים[7] שרשאית לברך אף ברכה זו, ומ"מ יש שכתבו[8] שתברך על הנר לאחר ההבדלה.

[1] כן הביא הב"י מהאורחות חיים הלכות הבדלה סימן יח, ועיין ריטב"א (פסחים נד ע"א) שדייק מלשון הגמרא "אף על פי שרבי מפזרן - חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו", שאשה חייבת בהבדלה. ועיין בהרחבה בשו"ת יביע אומר ח"ד סימן כג, שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן כז, ובספר לוית חן סימן כד.

[2] סימן רצו סעיף ח.

[3] ילקוט יוסף שם סעיף יג, וע"ש סעיף טז ובתוספות שבסוף הספר (ובאריכות בשו"ת יביע אומר שם סימן כד) שאף מי שהבדיל כבר, רשאי להבדיל להוציא נשים שאינן בקיאות להבדיל בעצמן, ויברך כדרכו על הנר והבשמים.

[4] ראה משנה ברורה שם ס"ק ו ושו"ע המקוצר סימן סא סעיף יז שהביאו מנהג זה, ובילקוט יוסף שם הערה טו דן במקורו.

[5] משנה ברורה שם ס"ק לה, בשם הב"ח, שהרי למנהג האשכנזים אפילו אינן חייבות, יכולות לברך, וכשם שמברכות על תקיעת שופר וכד' (ראה רמ"א סימן תקפט סעיף ו).

[6] ביאור הלכה שם ד"ה 'לא יבדילו לעצמן'.

[7] עיין בשו"ת יביע אומר (ח"ד סימן כד אות ט) שהאריך להוכיח שנשים חייבות בברכה זו, ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן מג) אף נקט בדעת הביאור הלכה הנ"ל שסובר שנשים תברכנה ברכה זו בתוך ההבדלה ורק כשאיש שכבר הבדיל מבדיל שוב להוציא אשה, אזי סובר הביה"ל שלא יברך ברכת הנר בתוך ההבדלה, ברם, דעת הציץ אליעזר עצמו שאף במקרה זה רשאי המבדיל לברך בכדי להוציאה (ולמעשה, עדיף שתברך ברכה זו בעצמה, ואם לאו, ניתן להקל ולברך לה). 

[8] שמירת שבת כהלכתה פרק סא סעיף כד בשם הגרש"ז אויערבך, ולפי שעל צד שפטורה מברכת הנר, נמצא שמפסיקה בין ברכת היין לשתייתו בברכה שאינה מחויבת בה, ועל כן תברך לאחר מכן.