פרק ח

שאלה: האם חייל המוצב במגדל שמירה סמוך לישוב, ואין בידו נר לברכת הנר במוצ"ש, רשאי לברך על תאורת הבתים הנראית לו? והאם לענין זה יהיה שונה דין חייל הנמצא בסמוך לכפר ערבי?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו" – "אמר רב יהודה אמר רב, לא יאותו יאותו ממש, אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו בריחוק מקום כו' (כלומר, כל נר שראוי להנאה לעומדים בקרבתו, ניתן לברך עליו אף ממרחק), ורבא אמר יאותו ממש, וכמה? אמר עולא, כדי שיכיר בין איסר לפונדיון", ופסקו רבים מהראשונים כרבא, וכן פסק השו"ע[2]: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת".

עוד נאמר בגמרא[3]: "תנו רבנן, אור ששבת (ממלאכת עבירה) מברכין עליו, ושלא שבת - אין מברכין עליו כו' (ומבואר בגמרא שלענין זה אף הדלקת גוי בשבת חשובה כמלאכת עבירה, ואין מברכין על נר זה). תנו רבנן, היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב נוכרים - אינו מברך, אם רוב ישראל - מברך", וכן פסק השו"ע[4]: "אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה, לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה, שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו, אבל אם הדליקו גוי בשבת, כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר, לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי".

[1] ברכות נג ע"ב.

[2] סימן רצח סעיף ד.

[3] שם ע"א.

[4] שם סעיף ה.