פרק ה

שאלה: האם חייל שאין ברשותו יין יהא רשאי להבדיל על שאר משקאות כקפה וכד'? ומה דין הבדלה על יין פגום (שטעמו כבר ממנו) בשעת דחק?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא (יין להבדלה), אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל, ובת טוות (כלומר, מאחר ולא היה בידו להבדיל, לן ברעבונו), למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל, וטעים מידי. לשנה (הבאה) תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר, אי הכי חמר מדינה הוא (משקה חשוב במקום זה), אבדיל וטעים מידי".

וכן פסק השו"ע[2]: "ואין מבדילין על הפת, אבל על השיכר מבדילין אם הוא חמר מדינה והוא הדין לשאר משקין, חוץ מן המים", ואמנם הרמ"א הוסיף: "הגה, וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שיכר", אולם הפוסקים[3] חלקו על כך והורו למעשה שיש להעדיף חמר מדינה על יין פגום, ורק בדלית ברירה שאין גם חמר מדינה, ניתן להבדיל על יין פגום.

בגדר חמר מדינה נחלקו המפרשים, יש שבארו^[4] שרק במקום שאין יין מצוי יהיה למשקה מרכזי מעמד של חמר מדינה, ויש שבארו^[5] שכל משקה חשוב שרוב שתייתם ממנו חשוב חמר מדינה, ואפילו יש להם יין, מנהג רבים מהספרדים והתימנים^[6] שדוקא כשהוא משכר (כבירה לבנה וכד') חשוב כחמר מדינה, ואילו מנהג חלק מהאשכנזים^[7] שכל משקה חשוב שרגילים לשתותו לכבוד הסעודה או האורחים ולא מפאת צימאון, יש לו דין זה, ובכלל זה מיצי פירות טבעיים ואף תה וקפה, אך לא מים ושאר משקאות קלים (ויש מקילים^[8] אף במשקאות קלים חשובים כקולה וכד').

ולמעשה, כשאין בידו יין ניתן מצד הדין להבדיל על חמר מדינה כבירה וכד' (אלא שבמסגרת הצבאית חל איסור על שתיית משקאות משכרים), ולמנהג האשכנזים רשאי במקום צורך אף להקל במיצי פירות טבעיים או בתה וקפה, ויש מקילים בדוחק אף במשקאות קלים חשובים. ופשוט שגם במצבים אלה יש להקפיד להבדיל כראוי: על משקה בשיעור רביעית (כחצי כוס מצויה), (ויברך 'שהכל',) ולכתחילה ישתה רביעית שלימה^[9], ובדיעבד אם שתה כמלוא לוגמיו (רוב רביעית), יצא.

עוד יש להוסיף שגם שאר דיני כוס ההבדלה שווים לדיני כוס הקידוש, ועל כן לכתחילה יש להקפיד שתהא הכוס שלימה לחלוטין, ושתהא מכילה רביעית (ומן המובחר שתהא מלאה על כל גדותיה), ושיהא היין בעל חשיבות, שלא יפגמוהו בטעימה ממנו, ושלא יעמוד מגולה אפילו זמן מועט. עיין באריכות בכל ענינים אלו בפרק לג תשובות יא-יד.

[1] פסחים קז ע"א.

[2] סימן רצו סעיף ב.

[3] ראה משנה ברורה שם ס"ק יא.

[4] מרדכי שם סימן תריא, הובא במשנה ברורה סימן רעב ס"ק כד, וכן הורה בילקוט יוסף שם סעיף יג. ומ"מ עיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן כו) שבאר שכיום נשתנו הטבעים ואף במקום שהיין מצוי אין עיקר השתייה ממנו ואין זה מונע משאר משקין להיות חמר מדינה.

[5] רמב"ם פכ"ט משבת הי"ז, הובא בביאור הלכה שם סעיף ט ד"ה 'שמקדשים על שכר' (ע"פ זה הורה החזון איש שבא"י בימינו אין משקה שמוגדר 'חמר מדינה').

[6] שו"ת הלכות קטנות ח"א סימן ט ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג סימן יט, וכ"כ בילקוט יוסף סימן רצו סעיף ח ובשו"ע המקוצר סימן סא סעיף י.

[7] שו"ת אגרות משה ח"ב סימן עה ושו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן טז, שכן משמעות הסוגיה והראשונים שדוקא מים ודומיהם אינם בכלל זה, וכ"כ שמירת שבת כהלכתה פרק ס סעיפים ד-ו.

יש להוסיף שהמבדיל על קפה ותה צריך להמתין שהמשקה יתקרר מעט, שהרי בהיותו רותח לא ניתן לשתות ממנו כשיעור בבת אחת.

[8] כן כתב בשו"ת מלומדי מלחמה תשובה פב, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל שניתן להקל בכך במקום דוחק גדול, וכן הורה הגר"ד ליאור (הלכה כסדרה פרק יא הערה 21) אולם בשמירת שבת כהלכתה (שם סעיף ז) כתב במפורש שאין להבדיל עליהם אף בשעת דחק.

[9] בכדי לצאת מספק חיוב בברכה אחרונה, שכן בשונה מקידוש שיוצאים ידי חובת ברכה אחרונה על היין בברכת המזון שבתום הסעודה, בהבדלה שאין סועדים לאחריה, יש לברך על היין ברכה אחרונה, ומאחר שהסתפקו הפוסקים אם ניתן לברך ברכה אחרונה על שתיית יין פחות מרביעית (ראה שו"ע סימן קצ סעיף ג), לפיכך בכדי לצאת מן הספק על המבדיל להקפיד לשתות כשיעור רביעית שלימה (ולא רק כשיעור מלוא לוגמיו הנצרך לקיום מצות השתייה מכוס של ברכה). ראה משנה ברורה סימן רצו ס"ק ו וילקוט יוסף שם סעיף יט (ועיין שו"ע המקוצר סימן סא הערה סד שמנהג התימנים להסתפק במלוא לוגמיו ואין חוששים לספק הנ"ל).

ברם, יש מקילים במשקה חריף אף בפחות משיעור זה, ולפי שאף למיעוט ממשקה זה יש חשיבות גדולה, וכשיטת הט"ז (סימן רי ס"ק א) שמברכים על מעט יי"ש ברכה אחרונה, ראה אשל אברהם בוטשאש על המג"א סימן רעב ס"ק ו, ושו"ת מהרש"ם ח"א ריש סימן קעה.