פרק ב

שאלה: האם חייל שיצא לסיור הנמשך מצהרי יום השבת עד קרוב לחצות הלילה, רשאי לאכול בצאת השבת בלא הבדלה? האם חייל השב במוצ"ש ממארב בשטח אויב ובשל התחקירים וההתארגנות יתאפשר לו להבדיל רק סמוך לחצות, רשאי לאכול קודם לכן בלא הבדלה? כיצד ינהג חייל השוהה בבסיסו בזמן רגיעה, ובשל כשל לוגיסטי לא יימצא לו יין להבדלה אלא בבוקר יום א'?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנא משמיה דרבי עקיבא, כל הטועם כלום קודם שיבדיל - מיתתו באסכרה, רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא", וכן פסק השו"ע[2]: "אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך[3] עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל (בסעודת לחם) מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק", ובהמשך הוסיף[4]: "טעה ואכל קודם שהבדיל, יכול להבדיל אחר כך".

עוד נאמר בגמרא[5]: "אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא (יין להבדלה), אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל (לפי שסבר שאין דינו כחמר מדינה) ובת טוות (כלומר, מאחר ולא היה בידו להבדיל, לן ברעבונו), למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל, וטעים מידי", וא"כ משמע שאם אין בידו להבדיל, עליו להמתין ולהימנע מאכילה לכל הפחות עד הבוקר, שמא יזדמן לו יין. אלא שבמקום אחר נאמר[6]: "תניא, הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה, ואם אין לו אלא כוס אחד (ונוקט שחובה לברך ברכת המזון על הכוס), מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו (כלומר, אוכל ארוחתו תחילה, ולאחר מכן מברך ומבדיל על הכוס)", וא"כ מוכח שבמקום צורך ניתן להקל לאכול קודם הבדלה.

ביישוב מקורות אלה נחלקו ראשונים[7], יש שנקטו שמן הדין ניתן לאכול במקום צורך בלא הבדלה, ואמימר החמיר על עצמו ממידת חסידות, ויש שנקטו שכל שמצפה שיהיה בידו להבדיל למחרת, עליו להימנע מאכילה, ורק כשמעריך שגם למחרת לא יהיה בידו להבדיל, רשאי לאכול לאלתר.

וכן נפסק בשו"ע[8]: "אם אין לו יין ולא שיכר ושאר משקין, יש אומרים שמותר לו לאכול (ומ"מ יבדיל תחילה ב'אתה חוננתנו' בתפילה. משנה ברורה), ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל", ועל כן למעשה הורו האחרונים[9] שיש להחמיר ולהימנע מאכילה ושתיה (חוץ ממים[10]) כל שיהיה בידו להבדיל עד למחרת בצהריים, אם לא באדם חלוש שהצום קשה עליו, ופשוט שכן הדין בנצרך לאכול מסיבות חיוניות (כגון שעומד לצאת לסדרת אימונים), ומ"מ יבדיל תחילה באמירת 'אתה חוננתנו' בתפילה, או לכל הפחות באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

ברם, יש להעיר שמצב בו לא ניתן להבדיל כלל, אינו מצוי כל כך, שכן כפי שהתבאר[11] נר ובשמים לעולם אינם מעכבים את האפשרות להבדלה, ואף בהעדר יין ניתן להבדיל על משקאות חשובים אחרים[12]. 

[1] פסחים קה ע"א.

[2] סימן רצט סעיף א.

[3] ולדעת רבים מהראשונים (ראה ביאור הלכה שם ד"ה 'משתחשך') מתחיל האיסור בשקיעת החמה, ולענין אם ניתן להקל בדין זה כשלא הספיק לסעוד סעודה שלישית עד אותה שעה, עיין לעיל פרק לד תשובה ה.

[4] שם סעיף ה, ע"פ הגמרא שם קז ע"א.

[5] פסחים קז ע"א.

[6] ברכות נב ע"א.

[7] ראה תוס' שם ד"ה 'מניחו עד לאחר המזון', רא"ש שם פ"ח סימן ב, ורבינו יונה שם לח ע"ב מדפי הרי"ף.

[8] סימן רצו סעיף ג.

[9] משנה ברורה שם ס"ק יט וס"ק כא, כף החיים שם ס"ק ל (וככלל הנקוט בדברי מרן "י"א וי"א הלכה כי"א בתרא"), שמירת שבת כהלכתה פרק נט סעיף כג.

[10] עיין שו"ת שלמת חיים (מהדו"ח סימן רנח) שאפשר שאף תה בכלל היתר זה, וכעין שמצינו (עיין משנה ברורה סימן תפא ס"ק א) שהקלו בשתיית תה לאחר ליל הסדר, ברם, נראה שאין להקל במשקה החשוב כ'חמר מדינה', ועל כן המגדיר תה כמשקה חשוב, אינו רשאי לשתותו קודם הבדלה.

[11] ראה להלן תשובה ט.

[12] ראה להלן תשובה ה.