פרק יח

למרות חשיבות ההשתדלות להימנע מחילול שבת גם במצבי סכנה, כתב הגרש"ז אויערבך[1] שאין מוטל על העוסק במעשה הצלה להגיע למצבי טירחה וצער מרובים בכדי לקיים ענין זה (מה גם שיש לחוש שאם נטריחו, עלול הוא להתרשל מהשתתפות מלאה בפעולות ההצלה[2]).

עיקרון זה מוכח מהיתר כיבוי הגחלת ברה"ר בשל החשש שמישהו יינזק ממנה, ואף אחד מן הפוסקים לא מזכיר את האפשרות שהמבחין באותה גחלת ברה"ר, יעמוד לצידה כל השבת ויזהיר מפניה. וכיוצא בזה כתב הרמ"א[3] לענין כהן שמצא מת מצוה ומחוייב להיטמא לו ולקוברו, אלא שבאפשרותו לשכור אחרים שיקברוהו:

"הגה, יש אומרים אם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב לשכור משלו, אלא מיטמא, אם ירצה"

על יסוד עיקרון זה כתב בספר שמירת שבת כהלכתה[4]:

"חוטי חשמל שנפלו ברחוב ויש חשש שייגע בהם אדם, מותר להזעיק את חברת החשמל על מנת להפסיק את הזרם, ואין חיוב מעיקר הדין לעמוד שם במשך כל השבת כדי להתרות בבני אדם לבל יגעו בחוטים ויבואו לידי סכנה, ומ"מ המחמיר לעמוד שם, תבוא עליו ברכה".

כיוצא בזה כתב שם[5]:

"מותר להדליק אור בשביל חולה מסוכן, אף אם אצל שכנו ישנה מנורה דולקת, אלא שהעמדתה לרשות החולה, תגרום לשכן צער וסבל גדול".

ובהמשך[6] כתב:

"אין האשה (העומדת ללדת) חייבת להימצא בקרבת בית החולים סמוך לשבת כדי להימנע מנסיעה בשבת, אם יש קושי בדבר".

וכעין זה הסיק בספר הצבא כהלכה[7] שאין חובה על חייל להגיע לעמדת שמירה מבעוד יום בכדי לחסוך את הצורך בנסיעה אליה במהלך השבת, כל שהשהייה שם כרוכה בטורח רב.

[1] שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ז.

[2] כן כתב בספר הצבא כהלכה פרק טז סעיף כא בשם הגרש"ז.

[3] יו"ד סימן שעד סעיף ג.

[4] פרק מא סעיף כב.

[5] פרק לב סעיף סה. וכעין זה כתב (שם סעיף עד): "מותר לבשל עבור חולה מסוכן אף אם אצל שכנו ישנו אוכל חם, אלא שהעמדתו לרשות החולה, תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו, או שהלה יישאר ללא אוכל חם".

[6] פרק לו סעיף ז. וכעין זה כתב (שם פרק מ סעיף יג) שרופא הנמצא בכוננות אינו חייב להימצא בביתו כל שעות היממה, בכדי למזער את חילול השבת במידה ויזעיקוהו. וכן כתב (שם סעיף עב) שאין להעיר שכן משינתו כדי לבקשו להסיע חולה מסוכן, ואף אין להטרידו בזה, אם בשל כך יצטרך אותו שכן להישאר מנותק ממשפחתו במשך השבת.

[7] פרק כה סעיף טז.