פרק יא

הגר"ש גורן[1] מבאר שדרשה זו מלמדת היתר ייחודי ללחימה בשבת ללא כל קשר לדיני פיקו"נ, דהיינו, מדיני מצות המלחמה ללחום באויב עד מיגורו המוחלט, ואפילו כרוך הדבר בחילול שבת.

ואכן מצינו מקורות מפורשים המורים שהיתר זה אינו תלוי כלל במצב סכנה:

כן כתב הריב"ש[2]:

"יש בה היתר אחד מיוחד, שאם התחילו אין מפסיקין, ומחללין את השבת לכל צרכי המצור, ואפילו שלא מפני הסכנה, כמו שבא הקבלה: 'עד רדתה' - ואפילו בשבת".

וכן מפורש בשפת אמת[3]:

"ונראה דודאי לא מיירי בדאיכא סכנה, דאם כן למה לי קרא, וע"כ צ"ל דמיירי היכי שידינו תקיפה אלא שע"י ההפסק בשבת יתבטל הכיבוש, ואתי קרא לומר דהכיבוש דוחה שבת".

וכן באר הרד"ק[4]:

"כך קיבלו רז"ל כי ביום ז' שנלכדה יריחו יום שבת היה, ואף על פי שהרגו ושרפו בשבת, מי שציוה על השבת ציוה לחלל שבת בכבישת יריחו, וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן, ואמרו בקבלה: 'עד רדתה - ואפילו בשבת', וכמו שציוה גם כן להעלות עולות בשבת".

שיטה זו, הנוקטת שמצות המלחמה לכשעצמה מפקיעה את השבת, מתבארת ביתר תוקף לאור דברי המנחת חינוך[5] שכתב:

"נהי דכל המצוות נידחים מפני הסכנה, מ"מ מצוה זו דהתורה ציותה ללחום עמהם, וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס כמבואר ברמב"ן, ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה, א"כ חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה, א"כ דחויה סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף שיסתכן".

כלומר, מיוחדת היא מצות המלחמה לעומת שאר מצוות, בכך שיש לקיימה אפילו תוך סיכון הנפש, ונראה טעם הדבר, לפי שעניינם של מלחמות ישראל לסלק רשעה מן הארץ ולקדש בכך שם שמים, וכמבואר ברמב"ם[6]: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה", על כן דוחה מצוה זו אף את קדושת השבת (וכעין שמצינו שישנן מצוות, כעבודת בית המקדש ועדות החודש, שבשל חשיבותן הגדולה הותר לחלל עליהן את השבת).

לאור זאת ניתן לבאר את דברי הירושלמי[7]:

"אין מקיפין על עיר של גוים פחות משלושה ימים קודם לשבת, הדא דתימר במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה - אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, דכתיב "כה תעשה ששת ימים", וכתיב "וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים", וכתיב "עד רדתה" - אפילו בשבת".

כלומר, לדברי הירושלמי יש לחלק בין מלחמת רשות למלחמת מצוה, שבמלחמת רשות אין לפתוח אלא ג' ימים קודם לשבת, ואילו במלחמת מצוה ניתן לפתוח אף בשבת עצמה (וכן כתב הטור[8]: "אין צרין במלחמת הרשות על עיירות של עכו"ם אא"כ התחילו ג' ימים קודם השבת, ואם התחילו אין מפסיקין, אבל מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת").

והנה, אילו היתר הלחימה בשבת היה בשל פיקו"נ, לא היה מקום כלל לחילוק זה, אלא מכאן שהירושלמי נוקט שהיתר הלחימה בשבת הינו היתר עצמי, ועל כן נקט שבמלחמת מצוה, בשל חשיבותה הגדולה, ניתן לפתוח אף בשבת עצמה.

(ברם, יש לציין שהבבלי הביא דין זה בלא לחלק כלל בין סוגי המלחמות השונים, וכן פשט דברי הרמב"ם[9] שאף למלחמת מצוה אין לצאת אלא ג' ימים קודם השבת).

והדברים מפורשים אף בסוגיה נוספת בירושלמי[10], שם נאמר:

"רבי יהושע בן לוי שאל לרבי שמעון בן לקיש, מהו ליקח בתים מן הגוי?  אמר ליה, אימת רבי שאל, בשבת? תני, בשבת מותר! כיצד הוא עושה? מראה לו כיסין של דינרין, והגוי חותם ומעלה לארכיים, שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, דכתיב "כה תעשה ששת ימים", וכתיב "וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים", וכתיב "עד רדתה" - אפילו בשבת".

הרי שמאותם מקורות של היתר הלחימה בשבת, דורש הירושלמי אף את היתר האמירה לגוי לצורך יישוב הארץ, ומכאן שהירושלמי רואה בהיתר המלחמה בשבת דין עצמי, שלצורך הישג מדיני חיוני הותר לחלל את השבת, וללא כל קשר לפיקו"נ, ועל כן הסיק מכך גם את היתר חילול השבת לצורך יישוב א"י.

[1] שו"ת משיב מלחמה ח"א סימן ב.

ועיין עוד במאמרו של הר"א שנוולד 'עד רדתה', המובא ב'ספר הראל', שהרחיב והעמיק על דרך שיטה זו.

[2] סימן קא.

[3] בביאורו לגמרא שם.

[4] יהושע ו יא.

[5] מצוה תכה.

[6] פ"ז ממלכים הט"ו.

[7] שבת פ"א ה"ח.

[8] סימן רמט. ועיין בענין זה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ג סימן ט פ"ב.

[9] שכן כתב בהלכות שבת (פ"ב הכ"ה): "צרין על עיירות הגוים שלושה ימים קודם לשבת, ועושין עמהן מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת עד שכובשין אותה, ואע"פ שהיא מלחמת הרשות, מפי השמועה למדו עד רדתה ואפילו בשבת, ואין צריך לומר במלחמת מצוה".

ברם, בהלכות מלכים (פ"ו הי"א) כתב הרמב"ם: "צרין על עיירות הגויים בשבת, ועושין עמהם מלחמה בשבת, שנאמר עד רדתה ואפילו בשבת, בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות", ולכאורה הדברים סותרים.

ביישוב דבריו כתב הכס"מ (שם) שיש להגיה ולגרוס גם בהלכות מלכים "צרין כו' ג' ימים קודם השבת, ועושין עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת כו', בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות". לעומת זאת הלח"מ (בהלכות שבת) נוקט שהרמב"ם פסק כירושלמי שניתן לפתוח במלחמת מצוה בשבת, וע"כ מבאר שמש"כ הרמב"ם בהלכות שבת: "ואין צריך לומר במלחמת מצוה" אינו מתייחס לחובת הטלת המצור ג' ימים קודם לשבת, אלא להיתר הלחימה בשבת, ואילו מש"כ בהלכות מלכים שעושין אף מלחמת רשות בשבת, היינו דוקא אם פתחו בה כראוי ג' ימים קודם לשבת.

[10] מו"ק פ"ב ה"ד.