פרק ג

באופן הגדרת מצב מסוים כמצב סכנה, כתב הגרש"ז אויערבך[1]:

"ולענין עיקר הדבר מה נקרא ספק פיקו"נ ומה לא, ועד איפה הוא הגבול, גם אנוכי בעוניי הסתפקתי טובא בזה, אלא שמצד הסברא נלענ"ד דכל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה כבורח מפני הסכנה, הרי זה חשיב כספק פיקו"נ, וקרינן ביה בכה"ג "וחי בהם - ולא שימות בהם", אבל אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה, אין זה חשיב סכנה כו', ולפיכך אף אם באמת יש בזה קצת סכנה, הו"ל כמ"ש חז"ל "והאידנא שומר פתאים ה'", וחלילה לחלל שבת עבור כך".

לאור הבנה זו, כתב בספר הצבא כהלכה[2] שהגדרת מצב בטחוני כפיקו"נ הדוחה שבת, נקבעת ע"פ התייחסות הגורמים המקצועיים למצב דומה ביום חול, ואם בחול היו פועלים מיידית, ולא היו חוסכים משאבים וטירחה בכדי להתמודד כנגד הסכנה, רשאים אף לחלל שבת עבור זה, אולם אם בחול דוחים את הטיפול באירוע בשל סיבות של נוחות, תיעדוף תקציבי, וכד', הדבר מלמד שאין בכך משום סכנה המתירה חילול שבת[3].

כך למשל, אם ביום חול בעת קבלת התראה אלקטרונית על נגיעה בגדר המערכת, רגילים לשלוח מיידית כח למקום האירוע, ובמידת הצורך אף מעירים לוחמים משינתם למטרה זו, הדבר מלמד שמתייחסים לאירוע זה כאל סכנה, וממילא אף מותר לחלל שבת למטרה זו. באותה מידה אם ביום חול עושים כל מאמץ לפנות חללים משדה הקרב בכדי שנוכחותם לא תחליש את רוח הלוחמים, יש לעשות כן אף בשבת. לעומת זאת אם ביום חול אין מקפידים על יציאת הסיור בזמן, ולעיתים דוחים את שעת היציאה מטעמי נוחות, יש לנהוג כך גם בשבת, ולאחר את שעת היציאה של סיור האמור לצאת לפנות ערב, אל מוצ"ש. וכן אם ביום חול אין מזדרזים לתקן תקר בגלגל הרזרבי של רכב הביטחון, אין כל היתר לחלל למטרה זו את השבת.

אכן, בחינת היחס המקצועי אל האירוע דרך השוואתו ליחס לאירוע דומה ביום חול, מצריכה זהירות רבה, שכן פעמים הנתונים ביום חול שונים מבשבת, כגון שהתקבל מידע מודיעיני המלמד על סיכון גבוה יותר בשבת מבחול, או כגון שפעולה מסוימת נדחתה מספר פעמים במשך השבוע בשל נסיבות מבצעיות, והיא נקבעה לשבת לפי שרק אז התאפשר לקיימה.

כמו כן, לרוב לא ניתן להשליך מהתייחסות הגורמים המקצועיים לאירוע נקודתי וחד-פעמי שאירע ביום חול, ליחסם העקרוני לאירועים דומים, שכן פעמים, בשל נסיבות מקומיות, נוקט הגורם המקצועי מדיניות מחמירה ביחס לאירוע מסוים, אך אין דעתו להתייחס תמיד לאירועים כאלו בדרך זו. ומאידך גיסא, פעמים מחליט הגורם המקצועי להקל בענין מסוים באופן חריג, אך אינו מתיימר בשל כך לקבוע את הדבר כמדיניות. כך לעיתים רחוקות מצמצמים את מספר הלוחמים בגיזרה בכדי לאפשר יציאה לאירוע תרבות, אך אין ללמוד מכך שניתן להוריד בכל שבת את 'נפח' הפעילות באותה גיזרה. ומאידך, פעמים שמפקד רואה לנכון ל'הקפיץ' כוחות בשל אירוע קל, רק בכדי לשמר את כשירות ודריכות המסגרת, כך שכמובן לא ניתן להשליך מכך לייחס קבוע לאירועים דומים.

ביתר שאת מוטלת חובת הזהירות בענין זה על העומד מן הצד ולומד על מידת הסכנה בתחום מסוים ע"פ יחס הגורם המקצועי לאירוע דומה בחול, שכן לרוב אין לפניו את כל הנתונים המצויים לפני הגורם המקצועי, ופעמים שחוסר הבנתו המקצועית גורמת לו אף לטעות ולהשוות אירועים שונים זה לזה, בשעה שמבחינה מקצועית רב ההבדל ביניהם.

[1] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן לז.

[2] פרק טז סעיפים ד, ח, יג, טז-יז.

[3] כעין זה מובא בשו"ת המורים בקשת (סימן 12) ששמע מהגר"א נבנצל שאמר: "לענ"ד יש קצת דרך לבחון את חשיבות הנושא, אם כי אינה לגמרי חד משמעית, כשנשאל את עצמנו האם הדבר נדחה מפני ביקור להקת הנח"ל או כיוצא בזה".