פרק ט

שאלה: האם חיילים שנאלצו להתחיל תפילתם סמוך לשקיעה, מותרים לומר תחנון לאחר השקיעה?

תשובה: ע"פ חכמי הקבלה אין לומר נפילת אפיים בלילה, וכן פסק השו"ע[1]. יש מן האחרונים[2] שכתבו שאין להחמיר בענין זה בזמן בין השמשות (עד שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה), יש שכתבו[3] להימנע מנפילת אפיים כבר משעת השקיעה, ויש המורים[4] שבזמן בין השמשות יאמרו רק וידוי וי"ג מידות בלא מזמור 'לדוד'.

למעשה נראה שמפאת חשיבות קיום תפילה כסידרה במסגרת היחידתית ותועלתה לשמירת האווירה התורנית הראויה, יש לנהוג בצבא כשיטת הפוסקים המקילה ולומר תחנון אף בזמן בין השמשות[5].

סיכום: מנהג רבים להימנע מאמירת תחנון אחר השקיעה, ומכל מקום מפאת חשיבות קיום תפילה כסדרה במסגרת הצבאית, ראוי לנהוג כפוסקים המורים לאומרו בזמן בין השמשות. 

[1] סימן קלא סעיף ג:

[2]  משנה ברורה שם ס"ק יז, ילקוט יוסף שם סעיף יט, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן ז (ועיין שם שהוסיף שיותר יש להקל למנהג הספרדים שרק אומרים המזמור בישיבה מבלי ליפול ממש על פניהם:

[3]  בן איש חי שנה א פרשת כי תשא אות יד, ספר הליכות שלמה פרק יג סעיף ד, ספר פסקי תשובות שם אות יג, שו"ע המקוצר סימן נ סעיף ח:

[4] הגר"מ אליהו בהערותיו לקיצור שו"ע (סימן סט הערה ט), ועיין שו"ת המורים בקשת סימן 98, וכן מדוקדק גם מדברי הבא"ח (שם):

[5]  ולענין אמירת קדיש 'תתקבל' על תפילה שהתמשכה ללילה, ראה מגן אברהם (סימן רלד ס"ק א) שאם התפילה הסתיימה ביום ורק האריכו בתחנונים כ'אבינו מלכנו' וכד' עד הלילה, אזי אין לומר קדיש זה, אך אם התפילה עצמה נמשכה ללילה ולא היה הפסק, יאמרו אף קדיש 'תתקבל'. ובכף החיים (שם ס"ק ז) כתב להוכיח שכל שהמשיכו תפילתם, יאמרו לאחריה קדיש, ורק אם הפסיקו לאחר התפילה, אינם רשאים לומר קדיש בלילה. וכן כתבו בילקוט יוסף סימן קלא סעיף יט ובהערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן סט הערה י: