פרק ז

שאלה:האם ראוי יותר שכל אחד מהחיילים היוצאים לנסיעה יאמר תפילת הדרך, או שמא עדיף שאחד יאמר לכולם?

תשובה:מעיקר הדין רשאי אדם להוציא את חבריו בברכותיו, ויש אומרים שכן ראוי לנהוג משום 'ברוב עם הדרת מלך'[1], ברם למעשה, הואיל ובזמנינו אין הכל בקיאין להתכוון לצאת ולהוציא בכל תיבה ותיבה מהברכה, נהגו שכל אחד מברך בפני עצמו[2], וכל שכן נכון הדבר לענין תפילות שראוי יותר שכל אחד יבקש בעצמו על צרכיו[3].

אכן, אם יש שם כאלה שאינם בקיאין בברכות, פשוט שיש לנהוג כעיקר הדין ולהוציאם ידי חובה, ונראה שכן ראוי לנהוג במסגרת הצבאית שפעמים הרבה יש צורך להוציא חיילים שאינם יודעים לברך.

סיכום: עדיף שכל אחד יאמר תפילת הדרך בעצמו, וכשאין כל הנוסעים בקיאים בברכות, ראוי שאחד החיילים יאמר תפילת הדרך ׳ברוב עם׳ ויתכוון להוציא את השומעים ידי חובתם והשומעים יתכוונו לצאת.

[1] ראה סימן ריג סעיף א ומשנה ברורה שם ס"ק ג. ועיין בספר ילקוט יוסף (סימן קי סעיף יא), שעל האומר תפילת הדרך באמצעות רמקול להקפיד שקולו יישמע גם ללא הרמקול:

[2] ראה משנה ברורה סימן ח ס"ק יג וסימן ריג ס"ק יב, אכן ישנם מספר ענינים כקידוש והבדלה וכד' שהורגלו לנהוג כעיקר הדין שאחד מוציא את כולם ברוב עם, ראה ערוך השולחן שם סעיף ז:

[3] ראה משנה ברורה סימן נט ס"ק טו: