פרק ב

שאלה: האם חיילים היוצאים לניווט קצר שאורכו למעלה מארבעה ק"מ אך מתקיים במרחב הסמוך לבסיס (במרחק של פחות מפרסה מהבסיס), צריכים לומר תפילת הדרך?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך כו'. אימת מצלי? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משעה שמהלך בדרך. עד כמה? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה (כארבעה ק"מ)".

נחלקו אחרונים[2] בהגדרת הדרך המחייבת תפילה, יש שנקטו[3] שהמרחב הסמוך לעיר תוך פרסה אינו כלל מקום סכנה, ועל כן אם צועד פרסה בתוך מרחב זה אינו מתחייב כלל בתפילה, וכן לשיטתם אם הולך פרסה בדרך בין עירונית מפותלת אך בקו אווירי עבר פחות מפרסה, אין צריך לומר תפילת הדרך. ויש שנקטו[4] שכל יציאה חוץ לתחום העיר כל שצועד מרחק פרסה אף שלא יוצא ממרחב זה, דהיינו שאינו מתרחק פרסה מן העיר, מתחייב בתפילה, והלכה כדעה ראשונה. ויש שהסתפקו[5] בענין זה אם היוצא לדרך פרסה ובמהלכה אמור לעבור סמוך לעיר, צריך להתפלל או שמא לא נחשב כהולך במקום סכנה. לפיכך למעשה יאמרה בלא הזכרת ה' בחתימה.

סיכום: חיילים היוצאים לניווט שאורכו פרסה (ארבעה ק"מ), אך מתקיים במרחק של פחות מפרסה מהבסיס, פטורים מלומר תפילת הדרך, ואילו חיילים היוצאים לדרך שאורכה פרסה בריחוק של פרסה מהמחנה, אם במהלכה עוברים בתוך מקום ישוב או בסמוך לו, יאמרו תפילת הדרך בלא הזכרת ה׳ בחתימה.

[1] ברכות כט ע"ב - ל ע"א:

[2] עיין בהרחבה בענין זה בשו"ת בצל החכמה ח"ה סימן סח:

[3] משנה ברורה סימן קי ס"ק ל, ספר שבילי דוד או"ח סימן קי אות ג, וכן נראה דעת שו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן ס אות ד) שכתב שכשנוסע מעיר לעיר אינו מתחייב אלא כשהדרך ארוכה משתי פרסאות, שכן כל שהוא בפרסה הסמוכה לעיר אינו חשוב כבמקום סכנה:

[4] אשל אברהם בוטשאש שם סעיף ז. ועיין במשנה ברורה מהדורת 'דירשו' סימן קי הערה 38, שכאשר נוסע יותר מפרסה בדרך שיש בה פיתולים וכולם בתוך פרסה ממקום לינתו, כתב האשל אברהם שיברך, שהרי נוסע פרסה. מאידך בשו"ת בצל החכמה כתב, שהוא בכלל ספקו של הביה"ל לכן יאמר בלי ברכה:

[5] ביאור הלכה שם ד"ה 'ואין לאומרה':