פרק ה

שאלה: האם מותר לצרף למנין חייל חילוני?

תשובה: נאמר בגמרא[1] "אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה", ומבואר בשו"ע[2] שאף מי שעבר עבירה נמנה למנין עשרה, שהרי כידוע "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ובקדושתו עומד"[3], אולם כתבו הפוסקים[4] שאם עבר עבירה להכעיס ולמרוד ברבש"ע, או שהוא מחלל שבת בפרהסיא[5] ואפילו עושה כן להנאתו, דינו כעכו"ם ואינו מצטרף.

לפי זה היה מקום לומר שלא ניתן לצרף למנין את אחינו בני ישראל המכונים 'חילונים', הואיל ולצערנו לעת עתה אינם שומרים שבת. אולם כידוע הורו מפוסקי דורנו[6], שבזמן הזה אין להם מעמד של מומרים אלא הם כתינוקות שנשבו לבין הגויים שלא חונכו מעולם לקיום מצוות, ושעל כן ניתן להקל בשעת הדחק לצרף למנין כל שיש להם יחס של כבוד לעבודת ה', ובפרט כשבאים מיוזמתם לתפילה.

יתר על כן, פעמים רבות קירבתם לחיילים דתיים וחיבורם עמהם מקרבתם לאמונה ולחיי תורה ומצוות, ומאידך, אם לא יצרפום עלולים לגרום להם צער ועלבון ואף להתרחקותם מן הקודש.

ברם, אם אותו חייל בא לתפילה רק בכדי לסייע לחבריו אך במוצהר אינו מאמין, הרי שלדעת חלק מפוסקי דורנו לא ניתן לצרפו, ונראה שבמצבים מעין אלו יש להעדיף להתפלל ביחידות[7].

סיכום: הורו האחרונים שמחללי שבתות בדורנו מוגדרים כתינוקות שנישבו לבין הגויים, לפיכך בשעת דחק ניתן לצרפם למנין כל שמתיחסים בכבוד לעבודת ה׳, ובפרט נכון הדבר ב׳מסורתיים׳ הבאים לתפילה מיוזמתם, שאז חלילה לדחותם. ברם, ראוי להימנע מלצרף אנשים שבמוצהר אינם מאמינים ומגיעים רק בכדי לסייע לחבריהם.

[1] ברכות כא ע"ב:

[2] סימן נה סעיף יא:

[3] משנה ברורה שם סקמ"ז ע"פ גמרא סנהדרין מד ע"א:

[4] משנה ברורה שם סקמ"ו בשם הפמ"ג:

[5] שהוא ככופר בבורא ובתורה כולה. ועיין משנה ברורה (סימן שפה ס"ק ו) שכל שמתבייש לעשות כן בפני אדם גדול - לצינעה יחשב לו, וכדמוכח בגמרא עירובין סט ע"א:

[6] ראה שו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, שו"ת מלמד להועיל חלק או"ח סימן כט, חזון איש או"ח סימן פז סקי"ד, שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סימן יא, ובילקוט יוסף סימן נה סעיף יא, ועוד:

[7] עיין בענין זה בשו"ת אגרות משה (חלק א סימן כג) שהשוה דין צירוף למנין למצות קידוש השם הואיל ושניהם מפסוק אחד נלמדו, וכשם שמצות קידוש השם מחויבת אף בפני תשעה כופרים כן הדין אף בנידון דידן, ולמסקנה מורה שם שמועיל צירופם לאמירת ברכו וכד' אך אין לו את מעלת תפילה במנין. ועיין עוד בתשובת הגר"א שפירא (המובאת בהשלמות לספר הצבא כהלכה) שכתב לבאר שלרבים בזמננו אין דין מומרים מה גם שעצם ביאתם לתפילה מורה שאינו חשוד על כך ו"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". אולם הגר"א נבנצל הורה לנו שאם הוא כופר במוצהר במציאות הבורא ובתפילה אליו, ר"ל, הרי שאין לו כל שייכות בתפילה, ועיין עוד בדבריו המובאים בהשלמות לספר הצבא כהלכה: