פרק ב

שאלה: כיצד ינהג מפקד שבירך ברכת 'המפיל' ואח"כ נקרא לתדריך?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "הנכנס לישון אומר שמע ישראל כו' ואומר ברוך המפיל" (וכן מנהג האשכנזים[2] לומר ברכת 'המפיל' לבסוף, ורק אם חושש שתחטפנו השינה, יקדימנה לקריאת פרשת 'שמע' ושאר הפסוקים). אולם הרמב"ם[3] כתב לומר ברכת 'המפיל' ולאחריה פרשת 'שמע' (וכן מנהג הספרדים[4] והתימנים[5]), וביארו[6] שלמד כן מהמסופר בירושלמי[7] שרבי שמואל בר נחמני היה קוראה וחוזר וקוראה עד שהיה שוקע בשינה, משמע שבירך 'המפיל' קודם לכן.

רבים מן הפוסקים[8] דנו במהות ברכת 'המפיל', יש שהגדירוה כברכת הנהנין על הנאת השינה, וכפשט לשון הברכה שמברך על עצמו "המפיל חבלי שינה על עיני", ועל כן נקטו שאין להפסיק כלל בינה לבין השינה. ויש שהגדירוה כברכת השבח וההודאה על טבע השינה שהטביע הקב"ה לקיום האדם, וראייתם מכך שהלא אפשר שלא ירדם וא"כ אילו היתה ברכת הנהנין הלא נמצאת ברכתו ברכה לבטלה, ועוד, לדברי הרמב"ם קורא פרשת 'שמע' לאחר ברכת 'המפיל', ואילו היתה ברכת הנהנין הכיצד יכול להפסיק בפסוקים בינה לבין השינה[9].

כתב הרמ"א[10]: "ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש שעל מיטתו אלא יישן מיד, ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו", אולם למעשה הכרעת רבים מן הפוסקים[11] שאף שלכתחילה יש להיזהר בכך, מ"מ ניתן להקל ולהפסיק בדיבור אף שכבר בירך ברכת המפיל ועדיין לא נרדם, אם רעב או צמא, או שנחוץ לו מאד לדבר בענין נצרך, וכל שכן אם נזכר שלא התפלל, או שלא ספר ספירת העומר, או שלא קידש את הלבנה, או שנתחייב בברכת אשר יצר וכד', רק שלאחר מכן יקרא שוב פרשת 'שמע' או יאמר שאר פסוקי רחמים.

לפיכך, מפקד שבירך ברכת 'המפיל' וטרם שנרדם נקרא לתדריך אצל מפקדו הבכיר, מסתבר שלא היה מפריע את מנוחתו לולא שהענין נחוץ, ולפיכך רשאי להקל ולדבר עמו, רק שאח"כ יחזור ויקרא פרשת 'שמע'.

סיכום: אין להפסיק בדיבור או בשתיה וכד׳, בין ברכת ׳המפיל׳ לשינה, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך.

[1] ברכות ס ע"ב:

[2] משנה ברורה סימן רלט ס"ק ב:

[3] פ"ז מתפילה הלכות א - ב:

[4] ילקוט יוסף שם סעיף א וסעיף ה:

[5] שו"ע המקוצר סימן נב סעיף ז, וע"ש בהערה שיש נוהגים להקדים 'שמע' לברכת המפיל:

[6] הגהות מיימוני שם:

[7] שם פ"א ה"א:

[8] ראה באריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ד סימן כא:

[9] אכן ראה מג"א (שם ס"ק ב) שבאר שהואיל וקורא הפסוקים לשם שמירה בשינה, לפיכך אינם חשובים כהפסק:

[10] שם:

[11] ראה בשו"ע המקוצר סימן נב סעיף ט, בספר הליכות שלמה פרק יג סעיף טו, בספר פסקי תשובות סימן רלט אות ג, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת שם: