פרק יב

שאלה:כיצד ינהגו חיילים לענין קריאת התורה, כשאין ביניהם קורא מיומן?

תשובה:"תורת ה' תמימה משיבת נפש" – ודרשו חז"ל[1] כשהיא תמימה (שלימה) הרי היא משיבת נפש, פסק השו"ע[2]: "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו", והוסיף הרמ"א: "דוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו"[3].

לאור זאת נפסק בשו"ע[4]: "אם לא סידר תחילה הפרשה פעמיים ושלוש בינו לבין עצמו (שתהא שגורה על פיו) - לא יעלה". ורק בדיעבד הקלו[5] שיקרא ה'בעל קורא' ע"פ זיכרונו אף שלא חזר על הפרשה קודם לכן, או שיעמוד אחר לצידו ויקריא או יסמן לו את הטעמים[6].

יתר על כן כתב השו"ע[7]: "יישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, אפ"ה יקראו בתורה בברכה, כהלכתה", ברם יש מן האחרונים[8] שנקטו שאם ברור שיטעו בטעויות שמשתנה הענין – יקראו בלא ברכה.

סיכום: לכתחילה אין הקורא רשאי לקרוא אלא אם שינן הפרשה קודם לכן, ורק בדיעבד הקלו שיקרא על פי זיכרונו אף כשלא חזר על הקריאה, או שיעמוד אחר לצידו ויקריא או יסמן לו. יתר על כן, ציבור שאין להם בעל קורא, אף על פי כן יקראו בתורה בברכה, ברם, יש שנקטו שאם ברור שיטעו טעויות משמעותיות עד כדי שינוי תכני הפסוקים - יקראו בלא ברכה.

[1] ראה ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ג וילקוט שמעוני תהילים רמז תרעד:

[2] סימן קמב סעיף א:

[3] ובארו האחרונים (ראה משנה ברורה שם ס"ק ד, וביאור הלכה שם ד"ה 'אבל אם טעה' וד"ה 'אין מחזירין אותו') שלדעת כולם אם חיסר מילה, אף כשלא נשתנה הענין, וכן אם טעה בניקוד או בנגינת הטעמים טעות שגרמה לשינוי משמעות (כגון חֵלֶב במקום חַלָב), מחזירין אותו. מאידך, לדעת כולם אם טעה בטעם או בניקוד ולא נשתנה הענין, אין מחזירין אותו. לא נחלקו אלא כשחיסר אות ולא נשתנה הענין (כגון שקרא הרון במקום אהרון, או קרא ואם במקום אם), שאז למנהג הספרדים (ראה ילקוט יוסף שם סעיף א) והתימנים (שו"ע המקוצר סימן כב סעיף כט) חוזר, ולמנהג רבים מהאשכנזים אינו חוזר:

[4] סימן קלט סעיף א:

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק ב וס"ק ח:

[6] ועיין שו"ת אגרות משה (ח"ג סימן יט) שהחמיר שאין לבעל קורא לראות בחומש את טעמי כל פסוק ואח"כ לקרותו מתוך הספר תורה, שכן כמעט בלתי אפשרי שלא יקרא בטעות מתוך החומש עצמו. אכן נראה שאף לשיטתו ניתן יהיה להקל באופן חריג כשהבעל קורא שכח טעמי פסוק אחד, ויוכל לראות בחומש ולהיזהר לקרוא אח"כ מתוך הספר. ברם, במקום דוחק גדול ניתן לסמוך על הפוסקים (ראה אשל אברהם בוטשאש סימן קמב סעיף ב, ספר הליכות שלמה פי"ב סעיף ח) שהקלו לקרוא אף בדרך זו, ויקפידו שיעמוד אחר לצד הבעל קורא ויצביע על מקום הקריאה בספר תורה, ובכך ניתן יהיה להיזהר שלא יקרא בטעות תיבות מתוך החומש:

[7] סימן קמב סעיף ב:

[8] ראה משנה ברורה שם ס"ק ז שהביא מחלוקת אחרונים בדבר, ועיין כף החיים שם ס"ק טו שהורה לא לברך, משום ספק ברכות להקל: