פרק ט

שאלה: כיצד ינהגו חיילים שבאמצע קריאת התורה נאלצו חלקם לצאת ונותרו פחות ממנין?

תשובה: נאמר בירושלמי[1]: "אין קוראין בתורה פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן – גומר. אין מפטירין בנביא פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו להם מקצתן – גומר. ועל כולם הוא אומר "ועוזבי ה' יכלו".

וכן פסק השו"ע[2] שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן – רשאים הנשארים להמשיך ולעלות לתורה את כל מנין העולים שמחובת היום, ובברכה לפניה ולאחריה, והוא שנשתיירו רובן[3]. אולם כתבו הפוסקים[4] שאינם רשאים לעלות 'מפטיר' הואיל והוא מוגדר כענין אחר[5], ומ"מ הוסיפו שטוב לקרוא ההפטרה בלא ברכותיה. וכן הדין אם התחילו את ברכות הפטרה ויצאו מקצתן, שרשאים הנשארים לסיימה בברכותיה[6].

הראשונים נחלקו בגדר הקדישים שבתפילה, יש שהגדירום[7] כענין בפני עצמו, וכן מנהג הספרדים[8] שכשיצאו מקצתן אין אומרים את הקדיש שאחר הקריאה, ויש שהגדירום[9] כשייכים וכהשלמה לענין שקדם להם, וכן מנהג האשכנזים[10].

עוד יש להוסיף שמכיון שבירושלמי הקפידו מאוד על העוזב את המנין באמצע שהוא כעוזב מקום השראת שכינה ועליו הכתוב אומר "ועוזבי ה' יכלו" ח"ו, לפיכך יש שכתבו[11] לענין צירוף למנין, שעל אדם היודע מראש שיאלץ לעזוב באמצע התפילה, להימנע מלהצטרף למנין עשרה, ויש שהורו[12] שבמקום דחק שאין אפשרות למנין אחר, רשאי להצטרף למרות שיודע שיאלץ לצאת באמצע. אומנם כל הנ"ל לענין "ועוזבי ה' יכלו", שייך בסתם אדם, אך לא בחיילים שבאמצע קריאת התורה נאלצו לצאת לצורך צבאי.

סיכום: קריאה בתורה שהתחילוה במנין ויצאו מקצתם, רשאים הנשארים לסיימה, והוא שנשתיירו שם לכל הפחות ששה מתפללים. למנהג הספרדים אין אומרים קדיש בסיום הקריאה, ואילו למנהג האשכנזים אומרים.

[1] מגילה פ"ד ה"ד:

[2] סימן קמג סעיף א, וכמבואר במשנה ברורה שם ס"ק ו:

[3] ומבואר במשנה ברורה (שם ס"ק ה) שאף אם נותרו ששה רשאים לסיים, ואין צריך רוב הניכר. ועיין בדבריו שם ס"ק ד שאם רק אמר 'ברכו' אינו חשוב התחלה:

[4] משנה ברורה שם ס"ק ו:

[5] ועיין בספר אישי ישראל פרק טו סעיף מט שכתב בשם הגר"י נויבירט שבמועדים וכד' שקוראים למפטיר קריאה מיוחדת מעניינו של יום, ויצאו מקצתן, יחלקו את קרואי היום באופן שהאחרון שבהם יקרא קריאה זו, זאת לפי שמעיקר הדין המפטיר עולה למנין הקרואים:

[6] משנה ברורה שם:

[7] שו"ת הרמב"ם פאר הדור סימן סא:

[8] ברכי יוסף שם ס"ק א, כף החיים שם ס"ק ה, שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן כ:

[9] תרומת הדשן סימן טו:

[10] משנה ברורה שם ס"ק ו, ועיין רמ"א סימן נה סעיף ג:

[11] כן נטה ללמוד בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"א סימן ה) ושכן אף משמעות לשון הירושלמי:

[12] כן כתב בספר ועלהו לא יבול (סימן נו) בשם הגרש"ז אויערבך, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל ועיין במה שנכתב לעיל פרק י תשובה ט: