פרק ג

שאלה:האם חיילים העוסקים בפעילות מבצעית אינטנסיבית רשאים לקצר את נוסח התפילה, ואם כן כיצד?

תשובה:כפי שהתבאר[1], יש המורים שאף בזמננו בשעת דחק ניתן להתפלל תפילת שמונה עשרה מקוצרת ('הביננו' או תמצית כל ברכה וברכה).

ולענין שאר חלקי התפילה, ניתן במצבים אלה לסמוך על שיטת הגאונים המובאת בשו"ע[2] שבמקום צורך ניתן לדלג לחלוטין על פסוקי דזימרה ולהתחיל התפילה מברכות קריאת שמע, כמו כן יכולים להסתפק בחזרת ש"ץ 'מקוצרת' (של ג' ברכות ראשונות ו'קדושה' בלבד)[3], ואף ניתן לסמוך על שיטת הגאונים[4] הנוקטת שתפילת תחנון אינה חובה על הציבור, ולדלג על אמירת תחנון. כשהשעה דחוקה ביותר, ניתן להסתפק בק"ש וברכותיה ובתפילת שמונה עשרה (או בקיצוריה) בלבד, ויש המורים[5] שהמתפלל ביחידות רשאי אף לקצר את ברכת 'יוצר אור' ולומר: "בא"ה אמ"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו בא"ה יוצר המאורות".

ברם, פשוט וברור שאין הדברים אמורים אלא במצבי דחק קיצוניים, אך ככלל, כשם שלרוב במצבי שיגרה מעין אלה מוסדר זמן לצרכיו האישיים של החייל, כך לרוב ניתן להסדיר לחייל זמן ראוי לתפילה כתיקנה. מאידך, פשוט וברור שאם החייל עוסק כל העת במצות הצלת ישראל מיד צר, הרי שהינו פטור ממצות התפילה, מדין 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'[6], ומ"מ ראוי שיקבל עליו עול מלכות שמיים באמירת "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד", וכן שיתפלל פעם ביום תפילה קצרה (אפילו בלשונו) הכוללת שבח בקשה והודאה[7] (כגון שיאמר "מזמור שיר חנוכת הבית").

סיכום: המאחר לתפילת הציבור, או ששעתו דחוקה (כגון שעומד לקראת סוף זמן ק"ש), יאמר לכל הפחות:    ברכות נטילת ידיים, אלהי נשמה, וברכות התורה. לאחר מכן: ברוך שאמר, אשרי, וישתבח. וימשיך כסדר הרגיל מברכת יוצר אור ואילך. היתה שהות נוספת בידו, יאמר את שאר ברכות השחר, ויוסיף את המזמורים בפסוקי דזימרה הפותחים ב'הללויה'.

במצבים מיוחדים שהשעה דחוקה ניתן לדלג על כל פסוקי דזימרה ועל אמירת תחנון, ואף רשאים לומר חזרת ש״ץ ׳מקוצרת׳, וכשהשעה דחוקה ביותר ניתן להסתפק בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת שמונה עשרה (או בקיצוריה, כדלעיל) בלבד. במידה שיתאפשר לו ישלים את פסוקי דזימרה שדילג, מלבד ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' שלא ניתן לאומרם לאחר התפילה.

אם טרוד במשך כל זמן התפילה הרי שהינו פטור ממצות התפילה, מדין 'העוסק במצוה פטור מן המצוה', ומכל מקום יאמר "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד", ויתפלל (במידת האפשר) פעם ביום תפילה קצרה (אפילו בלשונו), כגון שיאמר "מזמור שיר חנוכת הבית".

[1] בתשובה הקודמת. ועיין שו"ת שיח יצחק (סימן כז) שהסתפק אם ניתן להתפלל 'הביננו' בציבור, שאולי יש לדמות להקדמת תפילת מנחה למוסף בשעה מאוחרת, שכתב הרמב"ם שאין לעשות כן בציבור שלא יטעו לומר שכן הסדר הראוי:

[2] סימן נב סעיף א:

[3] ראה רמ"א סימן קכד סעיף ב, ועיין בשו"ת דבר חברון (סימן קיג) שבאופן זה יתחילו הציבור בלחש יחד עם הש"ץ כדי שיסמכו גאולה לתפילה, ואף למנהג האשכנזים שבמנחה 'מקוצרת' ממתינים עד אחר 'האל הקדוש' ורק אז מתחילים תפילת לחש, ובניגוד לדעת המשנה ברורה (שם ס"ק ח) שכתב שאם אין השעה דחוקה כל כך, עדיף שיענו הציבור לתפילת הש"ץ ורק לאחר מכן יתפללו.כמו כן עיין בשו"ת הרב הראשי (סימן כט) שאף כשמתפללים תפילה 'מקוצרת' בשחרית ולאחר הקדושה ממשיך הש"ץ תפילתו בלחש, מ"מ מ'רצה' יחזור להתפלל בקול רם, כך שבסיימו ברכת הודאה יעלו הכהנים לדוכן ולא יימנעו מברכת כהנים שחיובה מן התורה (ומנהג כעין זה מובא בב"י ריש סימן רלד). ברם, יש להעיר שהנהגה זו לא מוזכרת בנו"כ על השו"ע שם. ועיין עוד ביתר הרחבה בענין זה בפרק כו תשובה ג:

[4] המובאת בטור סימן קלא:

[5] ראה באריכות בשו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קכח, וכשיטת הגאונים (המובאת בשו"ע (בסימן נט סעיף ג לענין ברכת 'יוצר אור' ובסימן קלב סעיף ב לענין 'ובא לציון') שאין לומר פסוקי קדושה אלא בציבור:

[6] עיין בענין זה בנספח שבסוף הספר:

[7] כשיטת הרמב"ם (פ"א מתפילה ה"ב) שכן עיקר החיוב מן התורה, ובניגוד לשיטת הרמב"ן (השגות לספר המצוות עשין ה) שמצות התפילה מדברי סופרים דוקא בזמנים המוגדרים, ועיין באריכות בשו"ת שאגת אריה סימנים יד-טו ובמשנה ברורה סימן קו ס"ק ד: