פרק ב

שאלה:האם חייל הנמצא בשטח אימונים וחושש שההמולה שסביבו תמנע ממנו מלהתפלל בכוונה, או שחושש שיפסיקוהו מתפילתו, רשאי להתפלל תפילה שמונה עשרה מקוצרת?

תשובה:שנינו במשנה[1]: "רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה, רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה". ונאמר בגמרא[2]: "מאי מעין שמונה עשרה? רב אמר מעין כל ברכה וברכה (אומר ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות ובאמצע אומר מעין כל ברכה, כגון "אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך דעה בינה והשכל ברוך אתה ה' חונן הדעת"), ושמואל אמר (אומר ג' ראשונות וג' אחרונות ובאמצע אומר ברכה אחת כוללת): "הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ונפוצותינו מארבע תקבץ והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה ברוך אתה ה' שומע תפלה" (ומבואר בהמשך הגמרא שבכל מקרה אין לומר 'הביננו' לא במוצאי שבתות שיש להוסיף את נוסח ההבדלה, ולא בימות הגשמים שיש להוסיף בקשה על הגשמים, והואיל ואין התפילה שגורה בפיו חששו שאם יצטרך להוסיף תוספות אלה תיטרד דעתו). לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו (כלומר, אביי הורה למעשה שאין להתפלל תפילה זו)".

אולם כתבו ראשונים[3] שכן הדין בעיר, אך המהלך בדרך וטרוד מלהתפלל בכוונה, התירוהו להתפלל תפילת הביננו, וכמבואר בגמרא במקום אחר[4]: "תניא, אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה להתפלל, בא אליהו זכור לטוב כו' ואמר לי היה לך להתפלל בדרך, ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים, ואמר לי היה לך להתפלל תפילה קצרה".

וכן פסק השו"ע[5]: "בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד, וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפילה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות 'הביננו', ואומר אחריה ג' אחרונות. ו(הואיל והיא כתפילה גמורה) צריך לאומרה מעומד, וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים, ולא במוצאי שבתות וימים טובים", והוסיפו האחרונים[6] שמ"מ רשאי אף בימות החורף ובמוצ"ש לומר תמצית כל ברכה בפני עצמה (במקום 'הביננו') ולהוסיף תוספות אלה במקומן.

יש מן הפוסקים[7] שהורו שבזמננו אף הנמצא בדרך וירא שלא יוכל להתפלל בכוונה, אינו מתפלל 'הביננו', לפי שבימינו בין כך איננו זוכים לכוון היטב בתפילה, אולם יש שהורו[8] שניתן לנהוג כן גם בזמננו.

סיכום: יש המורים אף בזמננו, שהעומד במקום שהוא טרוד שיפסיקוהו מתפילתו, או במקום שאין ביכולתו להתפלל באריכות בכוונה, שרשאי לומר (בימות החול בקיץ) את נוסח תפילת ׳הביננו׳ הכולל את הברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה בברכה אחת, או לומר (בכל השנה) תמצית כל אחת מברכות אלו בפני עצמה (כגון ״אתה חונן לאדם דעת, חננו מאיתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה׳ חונן הדעת״).

[1] ברכות כח ע"ב:

[2] שם כט ע"א:

[3] תוס' שם ד"ה 'לייט עלה', וכן מבואר ברי"ף שם כ ע"ב מדפי הרי"ף וברמב"ם פ"ב מתפילה ה"ב:

[4] שם ג ע"א:

[5] סימן קי סעיף א:

[6] משנה ברורה שם ס"ק ו בשם החיי אדם כלל כד סעיף לא:

[7] ביאור הלכה שם ד"ה 'או שלא יוכל', ערוך השולחן שם סעיף ו, וכן כתב בילקוט יוסף סימן קי סעיף א, והוסיף שיתפלל בישיבה ולא יתפלל 'הביננו' בעמידה:

[8] ראה ערוך השולחן שם שנטה להורות לחיילים שאין עיתותיהם בידיהם שיתפללו 'הביננו', וכן כתב בשו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קכח ובספר הצבא כהלכה פרק מג סעיף יא בשם הגר"ש דבליצקי (ועיין שם שהוסיף שבשעת דחק ניתן לסמוך על שיטת הראשונים לומר 'הביננו' אף בימות הגשמים ובמוצ"ש (ולהוסיף מעניינן), ושכן נקט בספר גשר החיים ח"א פ"א סימן ג אות ה). ועיין עוד במשנה ברורה (שם ס"ק א) שכתב שאם עומד לפני סוף זמן תפילה יאמר 'הביננו':