הקדמה

דרש בר קפרא[1]: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה - "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".

פשטות מאמר זה בא ללמדנו שעל האדם לתת לבו בכל מעשיו שיעשה שיהיו באופן הראוי ע"פ רצון ה', והוא שאמרו חז"ל "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"[2], אולם מצינו בדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל[3] רובד עמוק יותר בביאור מאמר זה, "בכל דרכיך דעהו" – פירוש, בתוך כל דרכיך דעהו, היינו שבכל ענין שיעסוק בתכלית השלימות ימצא שכינה שורה כנגדו בענין זה דוקא, ו"כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, צריך לשמוח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר", וזהו שדייק בר קפרא בלשונו שזוהי "פרשה קטנה", כלומר, הצטמצמות בענין החשוב שלפניו, ומ"מ כל גופי תורה תלויים בו. וכעין שהורונו חז"ל שאין מערבין שמחה בשמחה ואין לעשות מצוות חבילות חבילות. ואכן כך מצינו בגדולי ישראל שכאשר עסקו במצוות, ואפילו בענינים הנראים 'שוליים', כשמחת חתן וכלה או סיוע לנזקק, הרי שעם כל שקידתם והתמדתם בניצול כל רגע ורגע ללימוד התורה, קיימו המצוה בכל הוויתם בשלווה גמורה.

כן ראוי לו לחייל העוסק במצות הצלת ישראל מיד צר ובשל כך נאלץ לעיתים לקיים מצוות אחרות באופן חלקי, לא ליפול חלילה לצער ושפלות רוח, אלא לזכור תמיד שחז"ל היתוו דרך ברורה כיצד יש למלא את דבר ה' אף במצבי דחק אלה.

[1] ברכות סג ע"א:

[2] ראה רמב"ם פ"ג מדעות ה"ג:

[3] מוסר אביך פרק ב אות ב: