פרק כב

שאלה:האם חייל ששאל טלית או ציצית מחבירו, צריך לברך עליה?

תשובה:כתב השו"ע[1]: "השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום, דכתיב 'כסותך' - ולא של אחרים, אבל אחר ל' יום חייב מדרבנן מפני שנראית כשלו. שאלה כשהיא מצוייצת מברך עליה מיד". ומבואר בראשונים[2] שלמרות שאין בטלית שאולה חובת ציצית, מ"מ מברך עליה כשהיא מצוייצת, שהואיל וחבירו נותנה על דעת שיקיים בה את המצוה בשלימות, הרי הוא כנותנה לו במתנה גמורה על מנת להחזיר, ומאחר וכעת היא שלו לגמרי – מברך עליה.

כתבו הפוסקים[3] שמאחר וכל היתר הברכה מבוסס על דעת המשאיל, לפיכך אם המציאות מורה שלא השאילו על דעת זו – אין לו לברך על הטלית. ולפיכך כתבו לחלק בין המשאיל לחבירו ציצית או טלית לתפילה שאז סתם כוונתו להקנותה לו בכדי שיקיים בה המצוה בשלימות, לבין המשאיל לחבירו טלית לעליה לתורה או לברכת כהנים או להיות ש"ץ וכד' שאז מאחר וסיבת ההתעטפות בטלית היא בגלל כבוד הציבור ולא לשם קיום מצוה[4] – אף כוונת המשאיל אינה ליתנה לבעלותו.

סיכום: אין לברך על טלית שאולה כששואלה משום כבוד הציבור, כגון לצורך עליה לתורה או לצורך ברכת כהנים, אולם השואל טלית מחבירו לתפילה יברך עליה, לפי שסתם דעת הנותן טליתו לחבירו לתפילה להקנותה לו.  

[1] סימן יד סעיף ג:

[2] רא"ש חולין פ"ח סימן כו:

[3] משנה ברורה שם ס"ק יא, ילקוט יוסף שם סעיפים ג - ד, שו"ע המקוצר סימן ח סעיף כה (ועיין בדבריו שכתב שלמעשה השואל טלית לעלות לתורה וכד', יתכוון במפורש שאינו רוצה לקנותה, ובכך לדעת כולם אינו מברך):

[4] ואכן יש הנוקטים שבמצבים אלו - אף המתעטף בטלית שלו - לא יברך, לפי שאינה חשובה לבישה המחייבת בציצית, ראה באר היטב סימן יח ס"ק ד וביה"ל סימן יד סעיף ג ד"ה שאלה: