פרק יד
שאלה:חייל המתפלל בשדה במקום שמנשבת רוח חזקה, וכתוצאה מכך נפלה טליתו מעליו, האם עליו לברך בלבישתה שנית?
תשובה:כתב השו"ע[1]: "אם נפלה טליתו שלא במתכוון וחוזר ומתעטף[2] צריך לברך", ובארו המפרשים[3] הטעם, לפי שע"י הנפילה חדל מקיום המצוה, ובכך שונה מהפושט טליתו מתוך כוונה לשוב ולהתעטף בה שהתבאר[4] שאינו חוזר ומברך. כתבו הפוסקים[5] שאף אם בעת הנפילה הספיק לתופשה בידו, מ"מ חוזר ומברך, שהרי המצוה היא בעיטוף הגוף, וממילא משנפלה מגופו פקעה ממנו המצוה. ברם, אם נותרה על מקצת גופו, לדעת השו"ע[6] אין צריך לחזור ולברך, ויש חולקים[7].
למעשה, מלבד התימנים[8] שנהגו לברך בכל מקרה של נפילת טלית, כפשט דברי השו"ע, מנהג שאר העדות שלא לברך שנית על טלית שנפלה בתפילה, שכן יש מן הראשונים[9] שנקט שבכל מקרה נפילה אין לחזור ולברך, וכן נקטו פוסקי ספרד[10], ולפי שהוא 'ספק ברכות' ו'שב ואל תעשה עדיף', ואף למנהג האשכנזים יש מי שכתב[11] שכשנופלת באמצע התפילה אין צריך לחזור ולברך, לפי שסתם דעתו בשעת הברכה היתה על כל משך התפילה.
עוד יש שהוסיפו[12] שאם בשעה שחש שהטלית עומדת ליפול מעליו התכוון לחזור ולהתעטף בה, הרי דינו לא גרע מהפושטה על מנת להתעטף בה שאין צריך לחזור ולברך.
סיכום: מנהג רבים (מלבד התימנים) שאין לחזור ולברך על טלית שנפלה באמצע התפילה.
[1] סימן ח סעיף טו:
[2] עיין בשו"ע סימן צז סעיף ד שאם נשמטה חלק מהטלית מעליו באמצע תפילת לחש, ואפילו רובה, רשאי להחזירה למקומה, אולם אם נפלה כולה, אסור לחזור ולהתעטף בה משום שהדבר נחשב הפסק באמצע התפילה, ועיין במשנה ברורה שם ס"ק טז שאם הוא טרוד מכך ואינו יכול לכוין בתפילתו, אזי יוכל להתעטף בה בסוף הברכה שעומד בה:
[3] משנה ברורה סימן ח ס"ק לט בשם המ"א:
[4] בתשובה הקודמת:
[5] משנה ברורה שם ס"ק מא:
[6] שם:
[7] ט"ז שם ס"ק יד, גר"א שם, ועוד:
[8] שו"ע המקוצר סימן ח סעיף כג:
[9] ראה נמוקי יוסף הלכות ציצית יב ע"א מדפי הרי"ף:
[10] כף החיים שם ס"ק נח, שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סוף סימן יז, הערות הגר"מ אליהו על קיצור שו"ע סימן ט הערה י (ע"ש שכתב שטוב שיהרהר הברכה בלבו):
[11] הליכות שלמה פ"ג סעיף יד והערה כג, שמירת שבת כהלכתה פ"א הערה סט, שכן נראה מהמשנה ברורה סימן כה ס"ק מד לענין תפילין, שאף שמבואר בשו"ע שם סעיף יב שבנשמטו התפילין ממקומם צריך לחזור ולברך, מכל מקום בזמן הזה לא נהגו לברך אם נשמטו בשעת התפילה, משום שמסתמא לא הסיח דעתו מהן ונחשב כחולצן על מנת להחזירן. ואף שלדעת המשנה ברורה סימן ח ס"ק לט - מא צריך לברך, ספק ברכות להקל:
[12] שו"ת באר משה ח"ו סימן ט: